ע"א 60100-02-16 אליה ואח' נ' עזרא

1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת האפט) אשר הורה על סילוק ידם של המבקשים מדירת מגורים ביפו, בה מתגורר המבקש 2 על פי רשותה של המבקשת 1, שהיא אימו, לאחר שמצא כי אין להם זכות לשימוש ייחודי ובלעדי בדירה, אשר הזכויות בה משותפות למבקשת 1 ולמשיב.

2.לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

3.הכלל הוא שאין מעכבים ביצועו של פסק דין אלא אם עלה בידי מבקש העיכוב להראות סיכויי הצלחה בערעור וכן שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם לא יעוכב הביצוע, עלול להגרם לו נזק שאינו בר תיקון. בין שני השיקולים האמורים קיימת מעין מקבילית כוחות, במובן זה שככל שישתכנע בית המשפט כי סיכויי הערעור טובים יותר, תידרש הוכחה מוצקה פחות של מאזן הנוחות לטובת המערער, ולהפך (ע"א 6634/15 טופ במרחבי השרון ייזום בע"מ נ' קפלן (15.11.2015). עוד יש לציין כי ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה מבין שני התנאים האמורים (ע"א 1256/13 האפוטרופוס על נכסי נפקדים נ' אזורים בנין (1965) בע"מ (21.7.2013)).

4.בעניננו, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, מהטעם שהמבקשת 1, הטוענת לקיומן של זכויות בדירה, כלל אינה מתגוררת בדירה. ממילא, ביצועו של פסק הדין לא צפוי להסב למבקשת 1 אי נוחות כלשהי. מי שמתגורר בדירה הוא המבקש 2. ברם, למבקש 2 אין זכויות בדירה ולכל היותר מדובר בבר רשות שקיבל רשות שימוש מאת המבקשת 1. הנזק שייגרם לו הוא לכל היותר נזק כלכלי, מחמת הצורך לשלם דמי שכירות בדירה חלופית. נזק זה הוא בר תיקון אם וככל שהערעור יתקבל.

5.גם סיכויי ההצלחה בערעור אינם גבוהים במידה כזו שתטה את הכף לכיוון של עיכוב ביצוע. בסופו של דבר, פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס על שורה של קביעות עובדתיות, שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, כגון, שהמבקשת 1 לא רכשה זכויות של דיירת מוגנת בדירה מושא המחלוקת, ושאף אם רכשה זכויות כאמור, היא לא שילמה דמי שכירות באופן סדיר וממילא קמה עילה לפינוייה מהדירה. כך גם הקביעה לפיה המבקשת 1 נהגה לאורך שנים להשכיר לצדדים שלישיים את הדירה ומעולם לא התגוררה בה וגם מטעם זה קיימת עילת פינוי נגדה. אף אם נניח לטובתה של המבקשת 1 כי היא רכשה זכויות של דייר מוגן בדירת המחלוקת, ספק רב אם היתה רשאית להעביר לאחר (המבקש 2) את הזכויות המוגנות, מבלי שהדבר יביא לפקיעתה של הדיירות המוגנת.

זאת ועוד, לכאורה, כאשר עסקינן בנכס משותף, כמו בעניננו, שימוש של שותף אחד בלבד בדירה לצרכי מגורים, מונע משותפיו האחרים את השימוש בנכס, מה גם שבמקרה דנן לא השותף הוא שעושה שימוש בדירה, אלא בנו של השותף. לכאורה, ומבלי לקבוע מסמרות, שימוש בלעדי כזה מעמיד לשותפים האחרים עילה לדרוש סילוק יד מהדירה.

6.בנסיבות אלה, אין מקום לעכב את הביצוע, והבקשה נדחית. צו העיכוב הארעי יבוטל בעוד 45 יום.

7.המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד ניסן תשע"ו, 22 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.