רוזנברג נ' עירית ראשון לציון ואח'

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת כרמית בן אליעזר) מיום 29.7.17, במסגרתו חויב המערער לשלם למשיבה סך של 64,580 ₪ בגין חוב ארנונה של חברה שהוא אחד מבעלי השליטה בה.

המערער והמשיב הפורמאלי היו בעלי המניות והמנהלים בחברת "מרן יבוא ושיווק רהיטים בע"מ" (להלן: "החברה"), משנת 1997 ועד לתחילת הליכי פירוק החברה.

החברה מצויה בהליכי פירוק (תיק פש"ר 32537-10-13); ביום 15.10.13 מונה עו"ד עומר גדיש כמפרק זמני לחברה (להלן: "המפרק"); ביום 7.1.14 ניתן לחברה צו פירוק ועו"ד גדיש מונה כמנהל מיוחד.

בכתב התביעה שהגישה המשיבה נטען כי החברה החזיקה, בשכירות, 4 נכסים בעיר ראשון לציון והחל ממחצית שנת 2013 לא שולמו חובות הארנונה בגין נכסים אלו - ביחס לשני נכסים החוב הנטען התייחס לתקופה שמיום 1.7.13 ועד ליום 30.11.13, וביחס לשני הנכסים האחרים החוב הנטען התייחס לתקופה שמיום 1.8.13 ועד ליום 30.11.13. עוד נטען כי מדובר בחברה ותיקה ובעלת מוניטין אשר היו בידיה נכסים רבים בעת שהפסיקה את פעילותה. המשיבה ביססה את טענתה לחבות המערער והמשיב הפורמאלי על ס' 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג – 1992 (להלן: "חוק ההסדרים") וס' 119א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת מס הכנסה").

בתצהיר המערער שצורף לבקשת הרשות להתגונן מטעמו, נטען כי המפרק תפס חזקה בכל חנויות החברה ומחסניה, כינס את כלל רכושה ומכר אותו; כי המפרק נטל את כל ספרי החשבונות ומסמכי הנהלת החשבונות של החברה, כך שאין בידי המערער אסמכתאות בגין הרכוש שהיה לחברה במועד מינוי המפרק ו/או בגין הרכוש שמכר; כי לא הועברו למערער ללא תמורה נכסים שהיו לחברה, עובר להפסקת פעילותה/פירוקה, ואף אם ייקבע שיש לראותו כמי שהועבר אליו רכוש החברה הרי שמאחר וחוב החברה כלפיו במועד מינוי המפרק עלה במאות אחוזים על כלל רכוש החברה, נעשתה ההעברה בתמורה; עוד העלה המערער טענות שונות ביחס לגובה החוב וטען כי החוב שנוצר החל מיום מינוי המפרק ועד למסירת נכסי החברה לבעליהם מהווה הוצאות פירוק.

ביום 31.10.16 ניתן על ידי בית המשפט קמא פסק דין כנגד המערער בהעדר התייצבות ולאחר שלא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ונקבע דיון הוכחות בתביעת המשיבה כנגד המשיב הפורמאלי. דיון ההוכחות התקיים ביום 15.12.16, וביום 9.3.17 נדחתה תביעת המשיבה כנגד המשיב הפורמאלי ונקבע כי אין בפסק הדין לקבוע ממצאים המחייבים את המערער או להשפיע על ההכרעה בעניינו.

ביום 12.12.16 הגיש המערער לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, וביום 6.2.17 בקשתו התקבלה בכפוף לחיובו בהוצאות בסך 10,000 ₪ לטובת המשיבה.

ביום 1.6.17 התקיים דיון ההוכחות. המערער נחקר על תצהירו וביום 29.7.17 ניתן פסק הדין המקבל את התביעה בחלקה.