ע"א 57801-02-16

1.החלטה הניתנת לאחר דיון בערעור בנסיבות שיפורטו.

2.כלל ועיקר: כשיש ספק של ממש, האם נכון שיידון הערעור בפני דן יחיד או בפני מותב תלתא, הנכון הוא שיידון בפני מותב, למען לא יהא ספק שניתן פסק הדין על ידי מותב מוסמך. זאת, ללא קשר למחלוקות לגופן. ומכאן, להליך דנן.

3.יסוד ההליך בכתב תביעה (מתוקן), שבכותרתו נוקב בסעד כספי, 76,600 ₪.

4.פסק הדין נשוא הערעור – צו עשה ( - לביצוע תיקונים בביתו של המשיב), בנוסף לחיוב כספי שהוטל על המערער. הטענה שהסעד שנפסק מנוגד לתביעה, מעיקרי טענות המערער.

5.נוכח זאת, סבר המערער שלפי סעיף 37 לחוק בתי המשפט, נועד הערעור להכרעה בפני דן יחיד. על פי החוק, תביעות שבמרכזן סעד כספי בלבד, עד לסכום של 300,000 ₪, יוכרעו על ידי דן יחיד. ואכן, ההליך הונח על שולחני, ודיון נערך. המשיב לא ראה בכך כל קושי, ולא ביקש להעיר דבר במישור הנדון.

6.ואולם, במהלך הדיון, בתגובה לטענות המערער כלפי פסק הדין, ציין ב"כ המערער שבסעיף 14 לתביעתו, ביקש המערער סעד מסוג – "צו עשה". זאת, הגם, שמשום מה, לא ציין זאת בכותרת תביעתו. עיון בסעיף זה מלמד על כך, שמגמתו, אכן, סעד כאמור, הגם שלא פורט בכותרת התביעה.

ערעור על פסק דין שניתן בעקבות תביעה בה נדרש סעד מסוג זה – בסמכות מותב תלתא [ראה סעיף 37(ב)(9)(ג) לחוק בתי המשפט].

7.לא יהא נכון במסגרת החלטה זו לקבוע מסמרות בשאלה האם צו העשה נתבקש כדין, לרבות בהיבטים הדיוניים. ואולם, בהינתן שהסעד פורט כראוי, הסמכות לערעור זה, בפני מותב תלתא.

8.סוף דבר, לטעמי, ראוי להימנע מפסיקה על ידי מותב שהדיון בפניו מסופק בהיבטי הסמכות. יידון ערעור זה בשנית בפני הרכב, המוסמך לכך, בין אם על הפרק אך תובענה כספית, כטענת המערער, ובין אם זו גם תובענה לצו עשה.