עקיש נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר נבון), מיום 12/2/18 בתא"מ 28823-08-14 (להלן: פסק הדין).

1.ראשיתו של ענין בתביעה שהוגשה על ידי המשיב (להלן: הבנק) בת.א. 18296/05 בנק לאומי לישראל נ' יוסי עקיש ואלונה עקיש (להלן: יוסי ואלונה, בהתאמה, ושניהם ביחד להלן: החייבים), בגין חוב שנצבר בחשבון שיקים שפתחו אצלו. תביעה זו הסתיימה בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין – אשר נחתם (על פי הנחזה) על ידי החייבים, המערערת ובעלה משה עקיש (להלן: הבעל) - לפיו התחייבו המערערת ובעלה, משה עקיש, הוריו של יוסי לערוב לחייבים ולחתום על כתב ערבות בהתאם (להלן: התביעה הראשונה, הסכם הפשרה ופסק הדין הראשון, בהתאמה).

2.עניינו של פסק הדין נשוא הערעור בתביעה שהגיש המשיב (להלן: הבנק) נגד המערערת ובעלה לתשלום חובם של החייבים בסכום כולל של 148,943 ₪ לא כולל ריבית מיום 1/7/14 (להלן: החוב), בטענו כי הם ערבים לחובם של החייבים על פי הסכם הפשרה, ומשלא שילמוהו החייבים, על הערבים לפרוע את החוב. תביעת הבנק התקבלה נגד המערערת בלבד, ואף זאת חלקית, משהופחת סכום החוב בגין אשם תורם של הבנק, כפי שיפורט להלן.

3.במסגרת הבקשה לרשות להתגונן, הצהירו המערערת ובעלה משה כי הם מעולם לא חתמו על הסכם הפשרה במסגרת התביעה הראשונה ובכלל, וכי הבנק מעולם לא פנה אליהם בקשר לחובות החייבים ולהפרה של הסכם הפשרה. במסגרת הדיון בבקשה זו נקבע כי הדרך לבירור טיעוני המערערת ובעלה היא במסגרת בקשה לביטול פסק הדין הראשון.

4.ביום 29/10/15, הגישו המערערת ובעלה בקשה לביטול פסק הדין הראשון, וביום 17/1/16, ביטל כב' הרשם הבכיר ניר זיתוני את פסק הדין, לבקשתם, לאחר שדן בטיעוני הצדדים, ובחן את הדרוש בדיקה. הרשם התייחס לקשיים השונים העולים מטיעוני המבקשים, אך קבע בין השאר, כי הסכם הפשרה - אשר מקורו לא נמצא וכך גם עותק חתום של כתב הערבות - לא כלל שני אלמנטים אופייניים הנהוגים במקרים דומים – צירוף הערבים כנתבעים נוספים במסגרת כתב התביעה בפסק הדין, וכן חתימת הערבים על הסכם פשרה בפני עו"ד. על אף שקבע כי גרסתם של המערערים אינה חפה משאלות ותמיהות מהותיות, וכי אין בקביעותיו משום הטלת דופי בבנק או במייצגו, הורה על ביטולו ביחס למערערת ובעלה בלבד ונתן להם רשות להתגונן.

5.המערערת ובעלה חזרו על טיעוניהם כי מעולם לא חתמו על הסכם הפשרה, מעולם לא ערבו לחובות החייבים, לא חתמו על כתב ערבות, הבנק מעולם לא פנה אליהם בנוגע להפרה של הסכם הפשרה, הם מעולם לא היו בבנק, ויש לדחות את התביעה נגדם.

6.פסק דינו של בית משפט קמא

במסגרת הדיון בבית משפט קמא, נשמעו ראיות, הובאו עדים, ופסק הדין ניתן לאחר שכב' הש' קמא בחנה את ראיות הצדדים וטיעוניהם לגופם.

א. בית משפט קמא קיבל את גרסתם של עו"ד דורון זר מטעם הבנק ועו"ד אלכסנדר שיבר מטעם המערערת ובעלה, לפיה נוסחו של הסכם הפשרה הועבר ממשרדו של עו"ד זר לעו"ד שיבר, אשר ייצג את החייבים בתביעה הראשונה, לאחר שבמסגרת משא ומתן עם עו"ד שיבר, הוסכם כי המערערת ובעלה יחתמו עליו כערבים לקיום התנאים הכתובים בו. כן קיבל את גרסתו של עו"ד שיבר מטעם המערערת ובעלה, לפיה קיבל את הסכם הפשרה חתום מידיו של יוסי עקיש, והעבירו בפקס לעו"ד זר, וכי המערערת ובעלה לא חתמו בפניו.

בנסיבות אלה לא היה בידי הבנק הסכם פשרה מקורי, והתביעה הוגשה על יסוד עותק צילומי.

אין חולק כי בעקבות הסכם הפשרה גובש חלק מהחוב והועמד כהלוואה לצורך פירעון חובם של החייבים.