ע"א 56829-05-16 שירי ואח' נ' יחזקאל

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופט מוחמד חאג יחיא) מיום 31.3.16. פסק הדין עניינו בתביעה לפינויים של המבקשת, דיירת מוגנת בנכס והמבקש, בנה של המבקשת, מדירה ברחוב מחניים 8 בירושלים שבבעלות המשיב. בית המשפט קמא הורה על פינויים של המבקשים מהנכס כנגד תשלום פיצויים למבקשת "כסעד מן הצדק הפוך" בסך של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.3.12 ועד למועד התשלום בפועל, וכן חייב את המבקשים בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

ביום 18.4.16 הגישו המבקשים לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית משפט קמא בהחלטתו מיום 24.5.16 קיבל את הבקשה בכפוף להפקדת סך של 30,000 ₪, זאת להבטחת פיצוי המשיב בגין כל נזק שייגרם לו אם יידחה או יימחק הערעור.

על פסק הדין הוגש ערעור ביום 26.5.16; וביום 16.6.16 הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 16.6.16 נתתי צו עיכוב ביצוע עד למתן החלטה אחרת.

לטענת המבקשים, התניית עיכוב ביצוע הפינוי בהפקדת סך נוסף של 30,000 ₪ הינה בבחינת גזירה שהמבקשים אינם יכולים לעמוד בה ומשמעותה הלכה למעשה, הינה אי עיכוב ביצוע פסק הדין לפינוי. למבקשים סיכויים טובים להצלחה בערעור ומאזן הנוחות נוטה בנסיבות העניין לטובתם.

המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, יש למחוק את הבקשה על הסף נוכח קיומה של החלטה קודמת של בית משפט קמא. בית משפט קמא קיבל את הבקשה לעיכוב ביצוע עד לתום הדיון בערעור בכפוף להפקדת סך של 30,000 ₪. בנסיבות אלו, קיים השתק פלוגתא ומעשה בית דין באופן השולל מהמבקשים את האפשרות לפנות שוב לערכאת הערעור ולהגיש בקשה "מחודשת" לעיכוב הביצוע וזאת במקום הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה.

לחילופין, טוען המשיב, כי סיכויי הערעור הינם קלושים לאור הסתירות הרבות שהתגלו בעדויות מטעם המבקשים. באשר למאזן הנוחות, טוען המשיב, כי המבקשת אינה מתגוררת בנכס בפועל, אלא נטשה אותו, ולכן אין פגיעה ממשית במבקשים. כמו כן, טענות בדבר מצבם הכלכלי של המבקשים לא הוכח כדבעי באמצעות חשבונות בנק וכו'. המשיב כשיר לעבוד ואף עבד בת"א וכן שכר שם דירה; המבקשת הינה אחות במקצועה אשר עבדה במקצוע שנים רבות. כמו כן, המבקשת שכרה דירה מחוץ לנכס משך שנים דבר המעיד על יכולותיה הכלכליות.