ע"א 55850-09-14 לוי נ' אטיאס

בקשה לפטור מערבון אשר הוגשה במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בקריות (כב' השופטת עידית ויינברגר) במסגרתו חויבה המבקשת, יחד ולחוד, עם מירב אוחנה כהן (להלן- "אוחנה"), לשלם למשיבה סך של 250,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.3.2010 ועד ליום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט שהוכחו, ושכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ₪.

בעלות הדין שלפניי היו חברות ילדות קרובות. המשיבה טוענת בבקשתה כי המבקשת ואוחנה שהייתה באותה עת מצויה בהליכי פש"ר (ושצריך היה לצרפה כמשיבה בכתב הערעור), הטעו ופיתו אותה להצטרף לעסק שנוהל על ידן, בתחום התקשורת, כשותפה נוספת, ולשלם לכל אחת מהן סך של 100,000 ₪, וזאת בנוסף לסך של 50,000 ₪ שיועבר לחשבון העסק, לאחר שהציגו בפניה מצג שווא אודות הצלחתו של העסק.

המבקשת ושותפתה, אוחנה, טענו כי המשיבה הצטרפה אל השותפות בעיניים פקוחות, לאחר שבחנה את כל המסמכים אודות מצבה של השותפות. אולם, עם הצטרפותה, נמנעה מלעבוד וסברה כי תוכל ליהנות מהכנסה קבועה, מבלי לעבוד כלל.

כב' השופטת ע' ויינברגר, בפסק דין מפורט ומנומק היטב, קיבלה את תביעת המשיבה במלואה, תוך שהיא מציינת בפתח פסק דינה, בקליפת אגוז, את נימוקי הכרעתה:

"הוכח כי הנתבעות שלשלו לכיסיהן סך של 200,000 ₪ מתוך הסכום ששילמה להן התובעת. משמע, הנתבעות לא ביקשו לקבל את הסכום מהתובעת לצורך פיתוח השותפות, אלא מתוך סברה כי על התובעת לשלם להן סכום זה על זכותה להצטרף אל העסק שהקימו פחות משנה קודם לכן. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי הן עצמן השקיעו בשותפות סכום המתקרב לסכום שדרשו מהתובעת.

בסיכומיהן, טוענות הנתבעות כי היו רשאיות לקבוע כל סכום כתנאי להצטרפותה של התובעת לשותפות, אפילו מיליוני שקלים (סעיף 36), ומשהסכימה התובעת לשלם את אותו סכום, הרי שהטעות הינה לכל היותר "טעות בכדאיות העסקה".

טיעון נוסף בפי הנתבעות, העומד בסתירה לטיעון הראשון, ולפיו כאשר השקיעה בשותפות, נטלה על עצמה סיכון עסקי, ולפיכך אין היא זכאית להשבה עם התממשות הסיכון העסקי.

דא עקא, הסכום שהפקידה התובעת בידי הנתבעות לא "הופסד" במסגרת ניהול עסקי השותפות, אלא הופקד בחשבונותיהן של הנתבעות, לשימושן הפרטי. אין מדובר בסיכון עסקי שהתממש, אלא בתשלום עבור הצטרפות לשותפות.