ע"א 55282-09-14

בפנינו בקשה למתן הוראות, בגדרה מתבקש בית המשפט להורות למשיבה ובא כוחה (עו"ד פז רימר) להשיב למערערת את הערבות הבנקאית שהופקדה בידיו של עו"ד רימר, כנאמן, על סמך הסדר דיוני מוסכם, שניתן לו תוקף של החלטה ביום 13.11.14, על ידי אב בית הדין. על פי המערערת, משניתן פסק דין לפיו התקבל הערעור, על עו"ד רימר להשיב לידיה את הערבות, בהתאם לסעיף 4.2 שבהסדר הדיוני, שזו לשונו: "עם קבלת פסק הדין בערעור, בתיק ע"א 55282-09-14 (הערעור), יפעל הנאמן בהתאם להוראות פסק הדין באופן שבו היה והערעור ידחה במלואו, תחולט הערבות הבנקאית ומלוא תמורתה תועבר למשיבה (זכאל), היה והערעור ידחה בחלקו, תחולט הערבות הבנקאית בגובה הסכום אשר יהא נותר עפ"י פסק הדין של הערעור, והיה והערעור יתקבל במלואו – תושב הערבות הבנקאית לבנק הערב, ובכך יסיים הנאמן את תפקידו בעניין". נציין כי בפסק דיננוהתקבל הערעור בחלקו ונקבע כי סכום של 632,471 ₪ יקוזזו מהסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא.

אליבא דמשיבה, פסק דינו של ההרכב שגוי ובכוונתה להגיש ערעור עליו. בנוסף טענה כי אין להשיב את הערבות הבנקאית, משום שגם לאחר מתן פסק הדין בערעור, עדיין חבה המערערת כספים למשיבה. עוד טענה המשיבה, שהמערערת כשלה להציג לבית המשפט, בתצהיר, חישוב חוב מפורט, וכן כי המערערת התנהלה בחוסר תום הלב, בתחילת הליך הערעור באשר להפקדת ערבות.

לאחר שעיינו בבקשה ובתגובת המשיבה, אנו סבורים כי יש צדק בטענות המערערת, לפיהן פרשנות המשיבה את ההסדר הדיוני כמאפשר לבא כוחה להחזיק את הערבות עד להחלטה ברשות הערעור אשר תוגש מטעמה לבית המשפט העליון, אינה עולה בקנה אחד עם סעיף 4.2 בהסדר הדיוני. לשון הסעיף היא ברורה והיא אינה מותירה שיקול דעת לנאמן לפעול כמיטב הבנתו. כמו כן, לא נקבע בהסדר כי הערבות תושב או תיפדה אך ורק לאחר שיינתן פסק דין חלוט. סעיף 4.2 מתייחס בבירור לתוצאות השונות האפשריות במתן פסק דין בערעור – וזה ניתן זה משכבר.

הבקשה מתקבלת – על הנאמן להשיב את הערבות למערערת, לאחר קיזוז, בהתאם לרשום בסעיף 4.2 בהסדר הדיוני, וזאת לא יאוחר מיום 20.9.15.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ה, 07 ספטמבר 2015, בהיעדר הצדדים.