ע"א 55282-09-1422 אביטל ארד נכסים והשקעות בע"מ נ'

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בת"א 16347-08, על ידי כב' השופט ארנברג, סגן הנשיאה. לטענת המערערת, אם הצו לא יינתן ייגרם לה נזק חמור ובלתי הפיך.

המערערת תמכה בקשתה בטיעונים הבאים: לטענתה, למשיבה חובות רבים, ופתוחים נגדה תיקים בסך 2 מיליון ₪ בלשכת ההוצאה לפועל. כן טענה המערערת כי המשיבה המחתה לפחות חלק מהסכום שנפסק בפסק הדין לצדדים שלישיים, דבר המעיד על היעדר יציבותה הכלכלי (לעניין זה הפנתה המערערת אל דברי ב"כ המשיבה בבית המשפט מטה ומכתביו הדורשים כי יעוברו אליו כספי הזכייה). עוד הפנתה המערערת לדברי הבעלים של המשיבה, בחקירתו הנגדית, בה הודה כי החברה היתה מצויה בקשיים כלכליים עקב חובות שלא שולמו לה. לבסוף הציגה המערערת את רישומי רשם החברות של המשיבה לפיהם מדובר בחברה מפרת חוק החייבת לרשם סך של 12,024 ש"ח. המערערת טענה גם כי סיכויי ערעורה טובים, שכן בית המשפט קמא טעה טעויות משפטיות ועובדתיות בפסק דינו. יוער כי המערערת הודיעה כי היא מוכנה להפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית בסכום השווה לסכום בו חויבה על פי פסק הדין או לחלופין להפקיד את הכספים עצמם בקופת בית המשפט.

מנגד טענה המשיבה כי בקשת המערערת אינה מקיימת את דרישות הדין ודינה להידחות. לחלופין, היה ובית המשפט יסבור שיש לעכב את ביצוע פסק הדין, או אז, טענה כי יש לשלם 250,000 ₪ לב"כ המשיבה על פי המחאת זכות שניתנה לו, ולהורות על הפקדת ערבות בנקאית בגין מלוא סכום פסק הדין בקופת בית המשפט. לשיטת המשיבה, כל טענות המערערת בערעור הן עובדתיות, ומשכך סיכויי הערעור קלושים. עוד טענה המשיבה כי המערערת כשלה להציג תימוכין לטענותיה לפיהן למשיבה תיקים בלשכת ההוצאה לפועל בגין חובות של 2 מיליון ₪ (יצוין כי בתצהיר הנלווה לתגובת המשיבה, הצהיר הבעלים של המשיבה כי לא ידוע לו על תיקי הוצאה לפועל בהיקף כזה המתנהלים נגד המשיבה). כן הדגישה המשיבה את חשיבות מתן הערבות על ידי המערערת, היה ובית המשפט יחליט לעכב את ביצוע פסק הדין, שכן לטענתה כל נכסי המערערת משועבדים לבנקים ולצדדים שלישיים אחרים (המשיבה תמכה טענה זו בדו"ח רשם החברות על אודות נכסי החברה).

אעיר כי הצדדים חלוקים אף בנוגע לסכום פסק הדין (אשר דרש חישוב מסוים): לטענת המערערת מדובר בסכום של 930,123 ₪, ואילו אליבא דמשיבה מדובר בסכום של 972,293 ₪.

כידוע, הכלל הוא שאין לעכב ביצוע פסק דין אזרחי אלא אם הוכח שסיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש העיכוב. עוד ידוע כי כאשר מדובר בפסק דין כספי לא נהוג לעכבו, אלא במקרים חריגים (ראו לדוגמא ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' צחי טוויג (25.12.12), פסקה 3; וע"א 3998/12 פארס נ' אור חן חברה לתדלוק והשקעות בע"מ (2.6.13), פסקאות 10-12). באשר לסיכויי הערעור, הרי שמבלי לקבוע מסמרות בדבר, לא ניתן לומר על פני הדברים כי הערעור אינו מעורר שאלה הראויה לדיון או שנעדר הוא כל סיכוי. ובאשר למאזן הנוחות – שהוא העיקר לענייננו – הרי שבמקרה דנן שוכנעתי כי קיים חשש, שאם תזכה המערערת בפסק הדין בערעור, לא יהיה בידי המשיבה להשיב את הכספים שהמערערת שילמה לה. זאת לאור הימנעות בעל החברה להצהיר את המתבקש - כי החברה אינה מצויה בקשיים כלכליים, כמו גם דבריו ודברי ב"כ המשיבה בערכאה מטה המעלים חשש באשר לסולבנטיות החברה. עם זאת, לאור ההלכה הנוהגת, כמו גם טיעוני המשיבה באשר לקשייה הכלכליים של המערערת, לא ראיתי להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין מבלי שאורה גם על המערערת להפקיד את סכום פסק הדין כולו בקופת בית המשפט בדרך של ערבות בנקאית אוטונומית. למען הסר ספק אבהיר כי לא ראיתי לנכון להורות על העברת חלק התשלום לב"כ המשיבה, בגין המחאת הזכות. לעניין הסכום אותו יש להפקיד, ראיתי ללכת בדרך הביניים, ולקבוע כי על המערערת להפקיד בקופת בית המשפט ערבות ע"ס 950,000 ₪.

לסיכום: ניתן בזה צו לעיכוב ביצוע פסק הדין, עד למתן פסק הדין בערעור, וזאת בתנאי שהמערערת תפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית אוטונומית על סך 950,000 ₪ לא יאוחר מיום 30.10.14. אם לא יופקד הסכום האמור בתוך המועד האמור, יבוטל צו העיכוב מאליו, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ה, 22 אוקטובר 2014, בהיעדר הצדדים.