ע"א 55199-10-15 שפיזר נ' כרמל סרטני

ערעור מיום 27.10.15 על פסק דין שניתן ביום 24.8.15 בבית משפט השלום בת"א-יפו

(כב' השופט עדי הדר) בת.א. 44254-10-13

ישיבה מיום 24.3.16

1. בית משפט השלום פסק בתביעה שעניינה 2 שטרות; האחד על סך 60,000 ₪ שזמן פירעונו 30.6.12 , והשני על סך 50,000 ₪ שזמן פירעונו 30.6.12. בעקבות התנגדות שהוגשה, ניתנה למערערת רשות להתגונן, והמשיבה הגישה כתב תביעה מתוקן. בסופו של יום החליט בית משפט השלום לקבל בעיקרן את טענות המשיבה, וחייב את המערערת לשלם למשיבה 90,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.6.12. המערערת חוייבה עוד לשלם שכר טרחת באי כוח המשיבה בסך של 20,000 ₪, החזר של אגרות המשפט ואת שכר טרחת מומחה לכתבי יד שמונה על ידי בית המשפט.

2. המומחה שמונה קבע כי לא ניתן לקבוע שהשיקים הנדונים אומנם נחתמו על ידי המערערת, אך הגיע לכלל מסקנה כי המערערת מושתקת, לפי סעיף 23 לפקודת השטרות, מלטעון כי אינה חייבת על פי השטרות גם אם היא אינה חתומה עליהם (סעיף 105 לפסק הדין).

3. אין מחלוקת בין בעלי הדין, שבידי המשיבה אין מסמך בכתב כדרישת סעיף 8 (א) לחוק הסדרת הלוואות חוץ – בנקאיות, תשנ"ג-1993. בית משפט השלום קיבל את עמדת המשיבה לפיה, לפי סעיף 15(א), הוראות סעיפים 2,3 ו-7 "לא יחולו על מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק" (סעיף 54 לפסק הדין), כאשר מסקנתו היא שההלוואה ניתנה על ידי המשיבה במסגרת יחסים חבריים, שבין הוריה של המערערת לבין המשיבה. בסעיף 68 לפסק הדין קבע השופט המלומד "שעסקת היסוד היא ערבות שניתנה על ידי הנתבעת להבטיח החזר הלוואה שנטל אביה מהתובעת".

4. השופט המלומד דחה את עמדת המערערת, לפיה נפרעה ההלוואה. במסגרת הליכי גילוי מסמכים נמסרו למערערת דפי חשבון, מושחרים, בכל הנוגע לפרטי המשלם, כאשר הנתון היחיד שנותר לעיון הוא סכום הכסף שבו זוכה החשבון.