ע"א 54933-03-16 אידי נ' עיריית תל-אביב

בקשה לעיכוב ביצועו של פסק פינוי שניתן נגד המבקש.

נוכח הכשל הראייתי מצידה של המשיבה בזיהוי המקרקעין מושא תביעת הפינוי, כשל עליו עמד בית המשפט קמא בפסק דינו, לצד העובדה שעסקינן בפינוי מבית מגורים, יש מקום לעכב את ביצועו של הפינוי עד להכרעה בערעור, בכפוף להפקדת ערבון כספי.

אכן, בית המשפט קמא סבר כי הודאתו של המבקש בהחזקתו בחלק מהמקרקעין מרפאת את הפגם הראייתי שנפל אצל המשיבה, אך מדובר בשאלה נכבדה הטעונה ברור במסגרת הערעור, נוכח העובדה שהמבקש איננו המחזיק היחיד באותם מקרקעין ונוכח הכלל לפיו בתביעת פינוי יש לזהות בצורה מדוייקת ככל האפשר את המקרקעין מושא התביעה (ראה למשל תקנה 82(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984). בנוסף, לא מצאתי בתשובתה של המשיבה התייחסות כלשהי לטענה זו של המבקש.

יודגש כי אלמלא הכשל הראייתי האמור, דין הבקשה היה להדחות, שכן סיכויי ההצלחה בערעור בנוגע לטענות הנוספות של המבקש, אינם במידה כזו שמצדיקה עיכוב ביצוע. גם העובדה שעסקינן בפינוי מבית מגורים, לא היה בה די כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב הביצוע, שכן מבלי לקבוע מסמרות, המבקש לא הציג ראיות של ממש המבססות זכות להחזיק במקרקעין, במיוחד כאשר עסקינן במקרקעי ציבור.

יחד עם זאת, כפי שהמבקש עצמו הציע, מן הראוי להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדת ערבון כספי להבטחת נזקי המשיבה. בהקשר זה יש להעיר כי בית המשפט קמא קבע שהמבקש משכיר יחידות דיור לשימושם של אחרים, ואם כך הוא הדבר, אדרבא שיש מקום להתנות את עיכוב הביצוע בהפקדה כאמור משום שהמבקש עושה לכאורה סחורה בפרתו של חברו.