ע"א 54892-08-16 שורץ נ' רהט

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת א' דחלה שקראוי) בת.א.מ. 57201-10-15

1.המערער והמשיב דרים בנחלות שכנות בישוב שדמות דבורה. המשיב הקים בנחלתו אתר קמפינג. קיצפו של המשיב יצא על המערער, כיוון שסבר כי המערער "הלשין" עליו בפני מוסדות התכנון והבניה, על כך שאת בניית המיזם הוא עשה שלא כדין (בעקבות כך הועמד המשיב לדין פלילי, וסופו של יום נאלץ לסגור את המיזם). בשל כעסו על המערער כתב המשיב הודעת דוא"ל לועד הישוב, ובו השתלח במערער במילים בוטות כשהוא מכנה אותו שטינקר וכדומה, ורמז כי הוא מקבל שוחד. אף שהודעת המייל יועדה לחברי הועד, תוכנה הגיעה לאוזניהם של חברים נוספים, והיה לשיחת היום בישוב. לאחר שהפנה ב"כ המערער מכתב התראה למשיב, השיב המשיב במכתב שהוסיף והכפיש את המערער. מכאן באה תביעת המערער, ובה הוא טען כי המשיב הוציא את דיבתו רעה. תביעתו עמדה על סך של 75,000 ₪.

2.בכתב הגנתו הסביר המשיב את הרקע למשלוח הודעות המייל, ובכלל זה הנזק הכלכלי שנגרם לו כתוצאה מסגירת המיזם (לשיטתו – בעקבות "ההלשנה"). הודעות המייל נועדו להסביר את עמדתו, ולא כדי להכפיש את המערער, כך המשיב. אוסיף עוד, כי בכתב הגנתו המשיך המשיב והכפיש את המערער כ"טיפוס", ש"פרצופו המכוער" מוכר, ועוד כיו"ב.

3.בפסק דינו קבע בית משפט השלום, כי הודעות המייל מהוות לשון הרע, וחייב את המשיב לשלם למערער פיצויים בסך של 5,000 ₪, והוצאות בסך של 1,500 ₪.

4.בהודעת ערעור שהניח לפניי מלין המערער על מיעוט הפיצויים שנפסקו לזכותו, כשהוא מסביר כי הודעות המייל הסבו נזק רב לשמו, כאדם מן היישוב, וכמי שמשך שנים משמש איש ציבור.

5.בתשובתו לערעור מבקש המשיב לדחותו, כשהוא מתאר את מצבו הנפשי והבריאותי הקשה.

6.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים מצאתי שלא להתערב בפסיקתו של בית משפט השלום. אכן, שיעור הפיצויים שנפסק הינו סכום נמוך בהשוואה לפסיקתם של בתי משפט בעילה הנשענת על חוק איסור לשון הרע. יחד עם זאת, המקרה שלפנינו עומד על הגבול הדק שבין דברי גידוף שאינם עולים כדי לשון הרע, לבין כאלה המהווים הוצאת דיבה. כב' השופטת קמא נתנה דעתה לשאלה זו, והגיעה לכלל דיעה כי עניין לנו בדברי גידוף המגיעים כדי הוצאת דיבה. כיוון שהמשיב לא ערער על פסק הדין, אינני נדרש לבחינת קביעתה זו של כב' השופטת, ועליי להניח כי כאלו הם פני הדברים. עם זאת, לכך שעניין לנו בהודעות מייל, שבעיקרן מכילות דברי גידוף (עם רמיזה לנטילת שוחד), עשויה להיות השלכה על שיעור הפיצויים. בהתחשב בהיקף המצומצם יחסית של הפרסום, ובתוכנם של הדברים (כאמור דברי גידוף), לא אוכל לומר על פסיקתה של כב' השופטת קמא כי אין היא סבירה בנסיבות העניין, עד כי מצדיק הדבר התערבות של ערכאת הערעור.

7.בטרם סיום אעיר, במאמר מוסגר, כי המשיב הרחיב בדבריו אודות הסיבה שהביאה אותו לכתוב את מכתביו, ובכלל זה תיאר את המיזם שנסגר בעקבות הגשת כתב האישום נגדו. לדברים אלו לא ראיתי רלוונטיות לענייננו, כיוון שאין הם מהווים הגנה מן ההגנות העומדות למפרסם על פי חוק לשון הרע.

8.משום הטעמים הללו מצאתי לדחות את הערעור, וכך אני עושה.

אדגיש שוב, דחיית הערעור אין בה כדי להצדיק את מעשיו של המשיב כלפי המערער, שתביעתו נתקבלה במלואה, גם אם הפיצויים שנפסקו הועמדו על שיעור נמוך יחסית. אין בדחיית הערעור, בשום דרך, כדי להקל ראש במעשיו של המשיב כלפי המערער.

בנסיבות העניין לא אתן צו להוצאות בערעור.

הערבון שהפקיד המערער יוחזר לידיו, אפשר באמצעות באי כוחו.