ע"א 54401-12-14 זמיר ואח' נ' ווגשל

רקע

בפניי בקשת המשיב בערעור, עו"ד מושי וגשל (להלן: "המבקש") לדחות/ למחוק את הערעור שהגישו המערערים (להלן :"המשיבים") על הסף.

הערעור הוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בצפת בת"א 17898-12-12 שניתן על ידי כבוד השופטת אייזנברג רבקה.

התביעה נשוא הערעור עסקה בטענת המשיבים לפיה, הבהיר להם המבקש (שייצג אותם במסגרת עסקה למכירת דירה) לכאורה כי הם יהיו פטורים ממס שבח ובכך התרשל שלא הביא לידיעתם או הזהירם בדבר שיעור מס השבח הצפוי ואף חיווה דעתו שלא יהיה חיוב במס. מרבית התביעה נדחתה למעט טענתם לאי הרשאה לקיזוז שנתקבלה על ידי בית המשפט מאחר שלא הוכחה זכות קיזוז.

טענות המבקש

לטענת המבקש, יש לדחות את הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו שכן פסק הדין ניתן עוד ביום 27.10.14 וב"כ המשיבים ידע עליו סמוך לאותו מועד. לדברי ב"כ המשיבים הומצא לידו פסק הדין עוד ביום 10.11.14 (כך על פי המכתב שנשלח למבקש מהמשיבים מיום 4.12.14) ועל פי התקנות הרי שהמועד האחרון להגשתו, לאחר 45 ימים הינו ביום 24.12.14 .

ביום 25.12.14 הוגשה "הודעת ערעור" נגועה בפגמים רבים וביום 28.12.14 הוגשה הודעת ערעור מתוקנת וזאת ללא הגשת בקשה להארכת מועד להגשת הודעת ערעור הנתמכת בתצהיר ובה מצוין טעם מיוחד לערעור כנדרש על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמד- 1984 ( להלן :"התקנות") והכל בכדי לעצור את מירוץ הזמן להגשת ערעור.

כן נטען כי קיימים פגמים בהודעת הערעור, היא אינה חתומה, לא צוין בה שם הערכאה עליה מערערים ותאריך ההחלטה עליה מערערים, לא צוין סכום התביעה או שווי ביום הגשת התובענה

לבית המשפט השלום ונוכח פגמים אלה לא היה מקום לקבל מלכתחילה את הערעור.

כן נטען כי הלכה היא כי הכללים הפרוצדוראליים ובהם הכללים בדבר מועדי הגשת כתבי בית הדין חיוניים לקיומו של הליך תקין ולבירור האמת והצדק.

עוד נטען כי אין בערעור ממש ולא קיימת עילה להתערבות בשיקול דעתו של בית משפט קמא שכן הוא מסתמך על הטענה שבית המשפט קמא טעה משביכר את עמדת המבקש. לטענתו, פסק הדין מפורט ומנומק דן בהרחבה וקבע את קביעותיו באופן מבוסס לאחר התרשמות מהעדים ומהימנותם. מסקנתה של השופטת קמא מושתתת על קביעות עובדתיות מפורשות הנסמכות על ממצאי מהימנות ואין ערכת הערעור מתערבת בקביעת הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא וגם משום כך יש לקבל את הבקשה.

טענות המשיבים

לטענת המשיבים, המבקש מגיש בקשות ללא כל טעם תוך הנחת מידע שגוי בפני בית המשפט.

לטענתם, מניין הימים להגשת הערעור נמנה מהמועד בו הומצא פסק הדין לבעלי הדין או כוחם. פסק הדין נשוא הערעור התקבל במשרד המשיבים ביום 10.11.14 על כך אין חולק , על פי חישוב מניין הימים בעו"דכנית כי המועד האחרון להגשת ערעור הנו 25.12.14 וכך הוגש ומכאן שהערעור הוגש במועד הקבוע בדין.

כן נטען כי לאחר בדיקה באתר נט המשפט עלה כי במועד בו הוגש כתב הערעור הייתה בעיה בסריקת המסמך למערכת כך שלאחר העמוד הראשון של כתב הערעור השתרבבו בטעות עמודים שאינם קשורים כנראה מתוך סיכומי המשיבים בבית משפט קמא. ככל הנראה במועד שבו הועבר המסמך להמצאה לצד שכנגד התבררה הטעות בסריקה במזכירות משרד ב"כ המשיבים ומיד נסרקה לתיק הודעת הערעור בשנית ועל כן אין מדובר בתיקון של הודעת הערעור והוספת טענות עובדתיות אלא בהגשה של כתב הערעור המקורי כפי שהיה צריך להיות מוגש מלכתחילה.

למעשה, הודעת הערעור שהוגשה ביום 28.12.14 לבית המשפט היא הודעת הערעור המקורית והנכונה כפי שהייתה אמורה להיות מוגשת ביום 25.12.14.

לטענת המשיבים, מקום שבשל טעות טכנית נסרק מסמך לא נכון לתיק בית המשפט אין צורך בהגשת בקשה לתיקון כתב הערעור שהרי לא נעשה תיקון בגוף הערעור בטענות ו/ או בעובדות. אולם, ככל שבית המשפט סבור שהיה על המבקשים להגיש בקשה לתיקון כתב ערעור המשיבים יגישו בקשה לתיקון כתב הערעור שהוגש על ידם כפי שיורה בית המשפט.

לבסוף, נטען כי יתר טענות המבקש אינן אלא תגובה לערעור שהגישו המשיבים. למשיבים זכות מוקנית להגיש ערעור על פסק הדין שנתן בית המשפט קמא ולהשמיע טיעוניהם לגביו והם בחרו לממש את זכותם שכן הינם סבורים שפסק הדין שגוי הוא.