ע"א 5329-12-14 בן משה נ' עיריית תל-אביב

1.לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת אושרי פרוסט - פרנקל) מיום 29/10/14 בת.א. 37485-06-11 ולפיו נדחתה תביעתו של המערער (להלן גם: "בן משה") נגד המשיבה (להלן גם: "העירייה").

2.עניינינו בתביעה הכספית על סך 179,888 ₪ שהוגשה בשנת 2011 נגד העירייה להשבת כספים אשר שולמו עבור קרן חניה בשנת 2001.

על פי התביעה, אימו של בן משה היתה בעלת נכס ברחוב אחד העם 59 בתל אביב (להלן: "הנכס") ובן משה הוא זה שטיפל בכל העניינים ושילם את התשלום נשוא התביעה.

הוגשה בקשה לקבלת היתר בנייה לפרויקט בנכס וכתנאי לקבלת ההיתר, חייבה העירייה בין השאר בתשלום עבור "קרן חניה". שולם לעירייה על פי דרישתה סך נומינלי של 81,204 ₪ ביום 29/11/11.

3.בן משה טען, כי הוא שילם את קרן החניה בחוסר ברירה ותחת לחץ וכפייה על מנת שיוכל לקבל את ההיתר אך מדובר בחיוב שאינו חוקי.

העירייה לא השתמשה בכספים שנגבו למטרות אליהם נועדו ולא הקימה חניון ציבורי המשרת בין היתר את דיירי הפרויקט, הכספים שגבתה הם בגדר "מס" שהוטל ללא סמכות ויש להשיב לו את הכספים.

4.העירייה טענה, כי בן משה לא היה בעל הנכס במועד הבקשה להיתר. לא ביקש את ההיתר. לא שילם את קרן החניה ועל כן לא יכול לתבוע אותה.

כמו כן טענה, כי אין סמכות עניינית לבית משפט השלום בעניין.

לגופו של עניין טענה, כי חיוב בקרן החניה נעשה כדין מכוח תוכנית מתאר ח' ולא מכוח תקנות התכנון והבנייה (התקנת מקומות חנייה) תשמ"ג – 1983 (להלן: "תקנות החניה") כפי שטוען בן משה.

תוכנית ח' חלה על כל מרחב התכנון של תל אביב שחולק ל- 19 אזורי חניה ומטרתה לקבוע תקן חניה לשימושי קרקע שונים, הוראות להקמת חניונים ציבוריים והוראות להקמת קרן חניה.