ע"א 50599-08-16 דן ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל ואח'

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לפינוי "ובקשה דחופה למתן צו עיכוב ארעי", וזאת בהתייחס לפסק דין שניתן בת.א. 5189-06-12 בתאריך 5/5/16 (להלן: פסק הדין).

2. מהודעת הערעור ומבקשה עולה, כי מדובר בפסק דין לפינוי של שטחים גדולים, חלקם משמשים למסחר וחלקם למגורים, כאשר מפסק הדין עולה, כי המבקשים הותירו, כנראה במכוון, את בית המשפט בעלטה בכל הנוגע למצב ההחזקות במקרקעין, לרבות בשאלה, איזה חלק מהם משמש למסחר ואיזה חלק מהם משמש למגורים, וכי "... דומה שהיה נוח לנתבעים להותיר עמימות באשר למצב ההחזקות המדוייק במקרקעין...", וכך לא ניתן היה לקבוע איזה חלק מהמקרקעין משמש למסחר ואיזה חלק מהמקרקעין משמש למגורים, עובדה שכנראה המבקשים מבקשים "לתקן" במסגרת הערעור שהוגש, אם כי אינני משוכנעת שהם רשאים לעשות כן, מה עוד שמדובר במידע שעמד לרשותם במסגרת ניהול התובענה, ומטעמים השמורים עימם בחרו שלא לחושפו.

3. עוד עולה מפסק הדין, כי המבקשים הצטוו לפנות את המקרקעין שאינם משמשים למגורים עד תאריך 10/9/16, וכן הצטוו לפנות את המקרקעין המשמשים למגורים לא יאוחר מתאריך 10/11/16.

דיון והכרעה

4. דין הוא, כי הגשת ערעור איננה מעכבת את ביצוע פסק הדין נשוא הערעור (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

ככלל, קיימים שני תנאים מצטברים לעיכוב ביצוע פסק דין:

האחד – סיכויי הערעור.

השני – מאזן הנוחות.

(ראו: ע"א 3827/14 עוז והדר בניה בע"מ נ' מפלס רם בניה ופיתוח בע"מ [פורסם בנבו, 3/7/14]; הערעור האזרחי, חמי בן נון וטל חבקין, מהדורה שלישית, 2012, עמ' 371-369).