ע"א 5043-02-16

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בקרית גת (כב' השופט יהודה ליבליין) מיום 23.12.15, שניתן במסגרת תיקים מאוחדים ת"ט 29090-10-12 ות"א 6719-10-12.

טענת המערערים בתמצית כי בית המשפט קיבל את תביעתם באופן חלקי וכי יש להוסיף ולפסוק לזכותם סכומי כסף נוספים וכן לקבוע דבר חבותה של המשיבה 3 לשלם הכספים, בהיותה ערבה לחובות המשיבים 1-2, מכוח שטר חוב.

על פי העובדות שאינן שנויות במחלוקת, על בסיס היכרות מוקדמת שבין המערערת 2 (להלן: "מרינה") לבין המשיב 2 (להלן: "אולג") החל בנה של המערערת 2 (להלן: "יבגני") לעבוד בחברה, המשיבה 1, המנוהלת על ידי אולג, חברה העוסקת בעיקר בתחום השיווק והמכירה של מוצרי אופטיקה.

בשלב כלשהו סיים יבגני עבודתו בחברה לאחר שפוטר על ידי אולג, או אז נתגלעה מחלוקת בין הצדדים סביב טענות המערערים כי הלוו כספים לחברה ולאולג, בסכומים שונים, במהלך התקופה שמחודש 2/2012 ועד לחודש 6/2012, סכומים אותם חייבים המשיבים 1 ו-2 להשיב למערערים, יחד עם המשיבה 3, אשר לגביה נטען כי ערבה היא להתחייבויות כספיות אלו, בעצם חתימתה על שטר חוב אותו מסרה ליבגני.

במסגרת התביעות טענו המערערים לסכומים הבאים:

א.הלוואה על סך של 110,000 ₪ שניתנה במהלך חודש 2/2012.

ב.הלוואה על סך 34,414 ₪ אותה נטל יבגני מבנק עבור החברה, כשלסכום זה מתווספים סכומי עמלות וריביות בסכום כולל של כ-10,000 ₪.

ג.הלוואה על סך 30,000 ₪ אותה מסרה, לטענת המערערים, מרינה לאולג.

ד.הלוואה על סך 10,000 ₪ בעקבות המרה של 2000 יורו למטבע ישראלי, סכום אותו מסרה מרינה לאולג.

סכומי החוב (ב)-(ד) מגולמים בשיק על סך 90,000 ₪, סכום שמילא יבגני בשיק ביטחון אותו מסרה מרינה לידיו, כערובה לחובות של אולג כלפי המערערים.

בית המשפט קמא קיבל את מרבית טענות המערערים וקבע את הדברים הבאים:

לגבי הסכום של 110,000 ₪ - אין חולק כי סכום זה גבו המערערים במסגרת הליכי הוצאה לפועל.