ע"א 4946/16 - א' שלמה סעד נ' פקיד שומה אשקלון

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ג' גדעון), בעמ"ה 9266-03-14, מיום 17.3.2016, עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

Law

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2. המבקש הינו קבלן כוח אדם אשר מספק עובדי כפיים למפעלים ולעסקים שונים.

3. בין השנים 2011-2008, העסיק המבקש מסתננים מסודן ואריתריאה (להלן: העובדים), המחזיקים ברישיון זמני לשהייה בישראל מסוג 2(א)(5), אשר הונפק להם, בהתאם לסעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל).

4. ביום 26.1.2014, הוציא פקיד שומה אשקלון (להלן: המשיב או פקיד השומה) למבקש שומת מס לשנים 2011-2008 (להלן: שנות המס), לפי מיטב השפיטה. בגדרה של שומה זו, חויב המבקש בסכום של 12,698,411 ₪, בגין הרכיבים הבאים: היטל העסקת עובדים זרים, לפי סעיף 45 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית 2004-2003), התשס"ג – 2003 (להלן: חוק ההיטל); זקיפת שווי הטבות לעובדים זרים, לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה); ביטול נקודות זיכוי, לפי סעיפים 33א, 34 ו-36 לפקודה; ואי ניכוי מס במקור, לפי סעיף 164 לפקודה (להלן: השומה). עוד במסגרת השומה, חויב המבקש בתשלום קנסות והפרשי הצמדה וריבית בסך של 5,867,515 ₪

5. המבקש הגיש ערעור על החיובים שנקבעו בשומה זו, לבית המשפט המחוזי בבאר שבע וטען, בין היתר, כי העובדים שהעסיק אינם "עובדים זרים" כאמור בחוק ההיטל, אלא מדובר בפליטים כהגדרתם באמנת הפליטים, אשר לגביהם חוק ההיטל אינו חל.

6. ביום 17.3.2016, ניתן פסק הדין מושא הבקשה שלפניי. במסגרת פסק הדין, דחה בית משפט קמא את טענתו של המבקש, לפיה מעמדם של העובדים, הינו כשל פליטים, שיש לראותם כתושבי ישראל, בקובעו כי המבקש "לא הוכיח כי מתקיימים, בכל אחד מהם (מהעובדים – א.ש.), התנאים המזכים במעמד שכזה", שכן הבקשות למקלט שהגיש המערער בעניינם של העובדים (להלן: הבקשות למקלט), אינן מלמדות, כי "עובד כלשהו הוכר פוזיטיבית, כפליט או מבקש מקלט. מאז הגשת הבקשות שהוצגו, חלפו למעלה משבע שנים, ולא הוצג מידע עדכני לגביהן...".

           בהמשך, עמד בית משפט קמא על טענת המערער, לפיה יש לראות את העובדים כפליטים, הן משום שהמדינה מתחמקת מלדון בבקשות למקלט שהוגשו על ידם, והן בשל המצב השורר במדינותיהם, והספק במעמדם המשפטי – ודחה אותה, בקובעו, כי: