ע"א 47301-06-14 ט.א נ' א.ט.ג.

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת א' פרוסט-פרנקל) שניתן בת.א. 7041-01-13 ביום 28.1.2014, במסגרתו קיבל ביהמ"ש את תביעת המשיבה נגד המערערת אשר חויבה להשיב למשיבה את המקדמה בסך של 250,000 ש"ח ששולמה לה על פי זיכרון דברים, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, וכן הוצאות משפט.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1. המערערת, ט' א' (להלן: "המערערת"), ובן זוגה המנוח, א' א' ז"ל (להלן: "המנוח"), פרסמו מודעה למכירת בית מגוריהם שברחוב*** (להלן: "הבית") בסכום של 3,450,000 ש"ח. ביום 21.5.2012 הגיעה המשיבה א.ט.(להלן: "המשיבה"), עם אמה לראות את הבית. המנוח הציע למשיבה לרכוש את הבית במחיר מופחת של 3,300,000 ש"ח במידה והעסקה "תיסגר במקום" (150,000 ש"ח הפרש). למחרת (22.5.2012), נפגשו הצדדים לחתום על זיכרון דברים, והמשיבה התבקשה להביא עמה 250,000 ש"ח כמקדמה עבור 'דמי רצינות'.

ביום 22.5.2012 חתמו הצדדים על זכרון הדברים למכירת הבית בתמורה לתשלום סך של 330,000 ש"ח, כאשר זכרון הדברים נוסח על ידי המנוח, הוקרא בפני המשיבה ואמה, ולאחר מכן ובהתאם להסכמה בין הצדדים, המנוח פנה לחדר העבודה שלו והקליד בהם שינויים.

2.המשיבה טענה בפני בימ"ש קמא, כי המנוח לא נתן לה ולאמה עותק מזכרון הדברים, וכי לאחר התיקונים שערך בו המנוח, זכרון הדברים לא הוקרא להן שוב. עוד טענה המשיבה, כי היא חרדתית הנוטלת באופן קבוע כדורים נגד דכאון וסובלת ממועקה נפשית קשה. לטענתה, מאחר והמנוח הוסיף בזיכרון הדברים תשלומים גבוהים בשלושת החודשים הראשונים, היא ביקשה לדחות את החתימה כדי שתקבל הסכמה עקרונית מבנק למשכנתאות, אולם המנוח שכנע אותה שלא תהיה לה בעיה לקבל הלוואת משכנתא, תוך שהוא מפציר בה לחתום על זיכרון הדברים.

3.עוד טענה המשיבה בפני בימ"ש קמא, כי בעת שהיה במשרדו, הוסיף המנוח על דעת עצמו, ומבלי ליידע אותה, את סעיף 4.2 לזיכרון הדברים, המטיל עליה חיובים כספיים בשיעורים של מאות שקלים, הכוללים מיסים שחלים עליו ועל המערערת, כמוכרים. המשיבה טענה שהיא הוחתמה רק על העמוד האחרון של זיכרון הדברים, מה שמצביע על חוסר תום-לב מצד המנוח, שלא נתן לה אפשרות לעיין בכל המסמך. עוד לטענתה, רק לאחר שנתנה לעורך-דינה לערוך את הסכם המכר על בסיס זיכרון הדברים, נוכחה לדעת על החיובים האמורים. בשל כך היא ביקשה לבטל את זיכרון הדברים ולקבל את המקדמה בסך 250,000 ש"ח חזרה, אולם נענתה בשלילה.

4.המשיבה טענה לחוסר תום לב במשא ומתן, תוך ניצול מצבה הנפשי החרדתי וחוסר ניסיונה בעסקאות נדל"ן, וכן להטעיה בחתימה על זיכרון הדברים. המשיבה טענה עוד שביטול זיכרון הדברים היה תוך זמן סביר, ונעשה על ידה מיד ברגע שנודע לה על ההטעיה.

5.המערערת ובעלה המנוח טענו, שהעותק המקורי של זיכרון הדברים הוצא מהאינטרנט, כי הוספת סעיף 4.2 לזיכרון הדברים היה בסיכום עם המשיבה, וכי זו הייתה כוונת הצדדים. עוד הם הוסיפו, כי העובדה שנרשמה הערת אזהרה לטובת המשיבה מהווה עדות למימוש העסקה. עוד טענו המערערת והמנוח, כי זיכרון הדברים הוקרא בשנית לאחר התיקונים, ועל כן לא מדובר כלל בהטעיה. בנוסף הם טענו כי מספר ימים לאחר החתימה על זיכרון הדברים, המשיבה פנתה אל המנוח ושאלה אותו לגבי המיסים, לאחר שהוא הסביר את ההסכמות שביניהם, חשב שהיא התרצתה. אולם כמה ימים לאחר מכן הגיעו אמה של המשיבה, אחותה ואשה נוספת בטענות ובצעקות אל המנוח, והוא נאלץ לבקש שיעזבו את הבית.

6.המשיבה נמנעה מלשלם את התשלום הראשון, ובתגובה נשלח אליה מכתב דרישה תוך פירוט הנזקים שנגרמו למערערת ולמנוח, והודעה, כי הסכום של 250,000 ש"ח ששולם כמקדמה, חולט כפי שהוסכם ביניהם. באותו חודש הוסרה הערת האזהרה, והמערערת והמנוח החלו לחפש אחר רוכש אחר, כאשר בהמשך נמכר הנכס לבני הזוג שור באותו מחיר של 3,300,000 ש"ח, ללא שהוטלו עליהם מסי המכר.