ע"א 4725-02-15 ניסנוב נ' יגנס

1.מונחת לפני בקשה לפטור את המבקשת מהפקדת ערבון.

2.עסקינן בערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב – יפו (כב' השופטת א. פרוסט-פרנקל) מיום 17.11.2014 (10504-07-12), לפיו התקבלה תביעת המשיב לתשלום חוב שכר טרחה, מחמת אי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשת ובהעדר התייצבות לישיבת ההוכחות.

כמו כן חוייבה המבקשת בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 40,000 ₪ (להלן: "פסק הדין").

3.בקשה לביטול פסק הדין, שהוגשה מטעם המבקשת נדחתה ביום 25.12.2014 על ידי בית משפט קמא (ראה החלטת כב' השופטת א. פרוסט-פרנקל מיום 25.12.2014).

4.בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נעתרה בבית משפט זה (כב' השופט ח. ברנר) בכפוף להפקדת שליש מהסכום בו חוייבה המבקשת, למעט הוצאות המשפט (ראה החלטת כב' השופט ח. ברנר מיום 24.02.2015).

5.יוער כי עד למתן החלטה זו לא התקבלה תשובת המבקשת לתגובת המשיב לבקשה שלפני, זאת חרף העובדה כי התגובה וההחלטה מיום 19.03.2015 המאפשרת למבקשת להגיש תשובה נשלחו על ידי מזכירות בית משפט בפקס לבא כוחה עוד ביום 14.04.2015.

המסגרת הנורמטיבית

6.         הוראת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת מערער להפקיד ערבון בערעור ומעגנת את הכלל, אשר לצדו אף נקבע החריג שבתקנה 432(א) לתקנות  (ראה: בש"א 1528/06 יוסף ורנר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי).

7.על תכליתו של הערבון והשיקולים בקביעתו שב ועמד בית המשפט העליון (כב' השופט ג'ובראן) בענין בשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל -  

"הערובה שחובתה נקבעה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות או תקנות סדר הדין האזרחי) נועדה להבטיח את הוצאות המשיב.