ע"א 47077-10-14 ברמין נ' ז'לטוב

רקע

1.בפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת הבכירה מרי יפעתי בתא"ק 13872-07-13 ברמין נגד ז'לטוב מיום 15.9.14 (להלן: "ההחלטה").

2.המערער נתבע ע"י המשיב בתביעה כספית לתשלום סך של 255,000 ₪ בקשר לעסקה שכרתו השניים בעניין מכירה של ציוד עיבוד זכוכית. בין המערער לבין המשיב נחתם ביום 30.9.12 הסכם לפיו רכש המערער מהמשיב את הציוד של עסק שנקרא "אלפא גלאס" בתמורה לסך של 430,000 ₪ פלוס מע"מ. המחיר כלל סך של 360,000 ₪ בגין הציוד ו-70,000 ₪ בגין המלאי.

3.לטענת המשיב, המערער לא עמד בהתחייבויותיו. הוא שילם סך של 280,000 ₪ ונותר חב 255,000 ₪. המשיב הגיש בקשת רשות להתגונן וטען מספר טענות ובין היתר טען כי חתם על ההסכם מטעם חברה שפתח בשם "ברמין גלאס בע"מ" וכי התביעה אמורה להיות מופנית אל החברה ולא אליו. עוד טען כי המשיב הטעה אותו לחשוב שהוא רוכש מכונה תקינה וברת שימוש וזאת למרות שהמשיב ידע, כך לטענת המערער, כי הציוד אינו תקין וטעון ביצוע עבודות יסודיות ומורכבות.

4.לטענת המערער, הוא נדרש לבצע תיקון במכונות ולפיכך יש לקזז מהחוב הנטען את עלות התיקונים שהשקיע. אלה עיקר טענות המערער.

5.ביהמ"ש קמא דן בבקשת הרשות להתגונן ובסופו של יום החליט כי יש ליתן רשות להתגונן:

א. בקשר לטענה שהעלה המערער בקשר למע"מ.

ב. בקשר לטענה ביחס לעיקולים המוטלים על הציוד שנמכר.

ג. בקשר לטענת היעדר היריבות.

6.ביהמ"ש קמא דחה את טענות המערער בטענות ההטעייה והקיזוז.

7.הלכה למעשה, הדיון שבפניי היה אמור להיות בקשת רשות ערעור לכל היותר, שכן מדובר בהחלטה אחרת אך מטעמים כאלה ואחרים ניתנה החלטה כי התיק יתברר כערעור וכך הגענו עד הלום.