ע"א 46505-11-25 גולן נ' גוטליב

השופט א' סתיו:

            ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ע' יוסף-קוזין) מיום 12.8.2025, בת"א 51804-02-25, במסגרתו נדחתה תביעת לשון הרע שהגיש המערער על הסף לאחר שבית המשפט מצא כי עומדת למשיבה חסינות פרלמנטרית מהותית.

רקע

1. המשיבה היא חברת כנסת, והייתה חברת כנסת גם במועד בו פורסמו הפרסומים נושא התביעה. המערער כיהן בעבר כחבר כנסת וכסגן שר. כיום הוא מכהן כראש מפלגה ופעיל בזירה הפוליטית וכך היה גם במועד הפרסומים.
2. עניינה של התביעה בחמישה פרסומים שפרסמה המשיבה בתקופה של כשבועיים וחצי (בין יום 23.12.2024 ובין יום 9.1.2025), המתייחסים בעיקרם לקשר אפשרי בין המערער לבין "פרשת ריגול בדרום" ולשאלה מדוע לא נחקר המערער לגבי אותה פרשה. בפרסומים אין פירוט של אותה "פרשת ריגול", אולם אין חולק שהם מתייחסים לאירוע אשר הוגש בגינו כתב אישום נגד אדם בשם אסף שמואלביץ'. על פי כתב האישום, ביום 7.10.2023, בעיצומה של מתקפת הטרור על מדינת ישראל, התחזה שמואלביץ' לקצין בצה"ל בדרגת סרן, השיג מידע סודי ומסר אותו לגורמים שאינם מורשים לקבלו (לפירוט ראו, עפ"א 26549-01-26 שמואלביץ' נ' ידיעות אינטרנט (22.1.2026)).

            נפרט עתה מעט לגבי הפרסומים שבגינם הוגשה התביעה (לנוסח המלא של הפרסומים ראו פסקאות 7-3 לפסק הדין קמא).

3. הפרסום הראשון נעשה בנאום של המשיבה במליאת הכנסת ביום 23.12.2024. במסגרת הנאום, מציינת המשיבה כי היא אומרת את הדברים "בשם החסינות שלה"; מעלה את התהייה מדוע המערער לא נחקר "בתיק הריגול" ומי "מאתרג" אותו; מכנה אותו בביטויים קשים ("האיש המסוכן ערל הלב הרע ביותר רשע ביותר שאי פעם נתקלתי..."); וטוענת כי "כיו"ר מפלגה אתה חייב לעם ישראל הסברים לקשר שלך למי שהואשם בישראל בתיק ריגול חמור".

            הפרסום השני נעשה בריאיון של המשיבה לערוץ 7 ביום 25.12.2024. במסגרת הריאיון מציינת המשיבה כי "שמעתי כבר זמן ארוך מאוד על פוליטיקאי שמעורב בפרשיית ריגול ולא נותנים לפרסם את זה"; טוענת כי היה מקום לחקור את המערער ומציינת כי הוא נהנה מ"איתרוג"; ומוסיפה כי "יש לו איזשהו קשר למרגל, אני לא אומרת שזה קשור לפרשת הריגול... אבל יש קשר שחייב את החקירה שלו... שייתן הסברים, בבקשה, שיתכבד ויאמר לי מה יש לו לומר על המרגל ומה הקשר ביניהם".

            הפרסום השלישי נעשה בריאיון לערוץ 14 ביום 25.12.2024. במסגרת פרסום זה מציינת המשיבה כי היא פועלת במסגרת מילוי תפקידה ותוך ניצול חסינותה; מעלה את התהייה מדוע המערער לא נחקר ואף לא מסר עדות פתוחה "בפרשת הריגול בדרום"; ומציינת "וזה האיש ואם אתה תאיים על המפכ"ל אז אני לא אעמוד מנגד ואני אבדוק ואראה לעם ישראל מי אתה".

            הפרסום הרביעי נעשה בריאיון לערוץ "טוב אקטואליה יהודית" ביום 1.1.2025. בריאיון חוזרת המשיבה על כך שהיא פועלת מכוח חסינותה; תוהה מדוע המערער לא נחקר; ומציינת כי "יש לכל הפחות את השם שלו עולה באיזשהו קשר לא קשור לריגול בהכרח אבל צריך לקבל על זה תשובות למה שיהיה איזשהו שצריך לחקור אותו, אבל מישהו מאתרג אותו". במענה לשאלת המראיין האם יש ראיות שהמערער סייע למי שפגע בביטחון המדינה אומרת המשיבה כי "... צריך היה לחקור אותו ומישהו מאתרג אותו אני רוצה לדעת מי".

4. ביום 9.1.2025 שלח המערער למשיבה מכתב התראה, עליו היא הגיבה בהודעת וואטסאפ וכן בפרסום ברשתות החברתיות באותו יום, שהוא הפרסום החמישי. בתחילת הפרסום מציינת המשיבה כי המערער, "אבי אבות המסיתים והממרידים שקידש שקרים בוטים, שיסוי ושנאת אחים כדרך חיים", שלח לה מכתב התראה לפני תביעה. המשיבה פרסמה את המענה שלה למכתב ההתראה, ובו אמירות קשות ביותר כלפי המערער. במסגרת הפרסום טוענת המשיבה כי העובדה שהמערער "לא נחקר בתיק הריגול ולו בתשאול פתוח מעוררת פלצות", ומוסיפה ותוהה כיצד הוא לא נחקר "על שלל העבירות אותן ביצע לרבות איומים על מפכ"ל המשטרה והסתה לרצח רה"מ".

התביעה ופסק הדין קמא

5. ביום 20.2.2025 הגיש המערער נגד המשיבה תביעה לבית משפט השלום בפתח תקווה על סך 500,000 ש"ח. בתביעה נטען כי הפרסומים עולים כדי לשון הרע, שכן עולה מהם שלתובע יש קשר ל"מרגל" ול"תיק הריגול", אשר הפרסומים מתייחסים אליהם. פרסום זה, כך נטען, עלול לבזות את המערער, לעשותו מטרה ללעג ולבוז מצד הבריות ולפגוע במשלח ידו, ולפיכך מדובר ב"לשון הרע", לפי החלופות בסעיפים 1(1), 1(2) ו-1(3) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 ("חוק איסור לשון הרע"). המערער הדגיש כי מדובר "בעלילת דם מוחלטת" שתכליתה היא השחרת שמו משיקולים פוליטיים.
6. המשיבה הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף, אשר הטענה העיקרית שעלתה בה היא כי הפרסומים נעשו על ידה במסגרת פעילותה כחברת כנסת וממילא הם חוסים תחת החסינות המהותית המוקנית לחברי כנסת לפי סעיף 1(א) לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951 ("חוק החסינות"). חסינות זו, כך נטען, היא מוחלטת, ובהתקיימה אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון בתביעה. בבקשתה הבהירה המשיבה, כי החשד נגד המערער נובע מכך שנמצאה ברשותו של "המרגל" מחברת בה היה רשום שמו של המערער ומספר הטלפון שלו, וציינה כי מידע זה הגיע אליה ממקור חסוי אשר לא ניתן לחשוף אותו והיא אינה רשאית למסור עליו מידע (פסקאות 45-44 לבקשה). יצוין, כי במסגרת הבקשה ביקשה המשיבה ארכה להגשת כתב הגנה עד לאחר ההכרעה בבקשת הסילוק, ובית המשפט נעתר לבקשה זו.

המערער הגיש תשובה לבקשה, בה טען כי הפרסומים הם חלק מפעולות יזומות ומתוכננות שמבצעת המשיבה "בשם החסינות", כי היא מנצלת לרעה את מוסד החסינות, כי אין מדובר בהבעת דעה אלא בטיעון עובדתי, וכי בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה החסינות אינה חלה עליה.

7. ביום 12.8.2025 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, בו התקבלה בקשת המשיבה, והתביעה נדחתה על הסף. בית המשפט קבע כי כאשר עולה טענת חסינות יש לבררה בהזדמנות הראשונה, וכי לצורך הדיון בבקשה לסילוק על הסף נקודת המוצא היא שהמערער יצליח להוכיח את הטענות העולות בכתב התביעה.