ע"א 46306-12-14 ליידרמן ואח' נ' גניוס ואח'

1.ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת הגב' רויטל באום) מתאריך 25.11.2014 בתיק א' 44277-12-12 ותיק תא"ם 24265-09-134.

2.בתאריך 21.7.2012 נכרת בין הצדדים חוזה שכירות. לפי חוזה זה, המערער השכיר למשיבים דירת מגורים לתקופה של שנה, החל מתאריך 28.7.2012.

3.חרף העובדה שבחוזה השכירות הצהירו המשיבים כי ראו את המושכר ומצאו כי מצבו תקין, וויתרו על כל טענה ביחס למצבו, טענו המשיבים שמצבו של המושכר לא היה תקין, ומערכות המים והחשמל לא פעלו. לטענת המשיבים, המערער לא תיקן את הטעון תיקון, ועל כן הם לא יכלו להתגורר במושכר, ומטעם זה הודיעו למערער כי הם מבטלים את החוזה. אציין, כי בעקבות הסדר דיוני שנעשה בבית משפט קמא המערערים פינו את מטלטליהם מן המושכר בתאריך 3.1.2013.

4.לעומת המשיבים, המערער טען, כי המושכר היה תקין וכי אם נתגלו בו נזקים שונים, הרי היו אלה נזקים שהמשיבים גרמו אותם. מכל מקום לטענת המערער, המשיבים לא היו זכאים לבטל את החוזה, ועוד טען הוא, שהמשיבים התגוררו במושכר יום אחד בלבד בחודש ספטמבר 2012, וטענותיהם, כי לאורך כל התקופה מערכות המים והחשמל לא היו תקינות, הן טענות חסרות בסיס.

5.בפסק הדין קיבל בית משפט קמא את טענות המערערים בנוגע למצבו של המושכר, ודחה את גרסת המערער ובנו מארק. כיוון שהמשיבים החזיקו בפועל במושכר עד לתאריך 3.1.2013, קבע בית המשפט קמא, שעל המערער להשיב למשיבים כל סכום שגבה מהם בגין התקופה שלאחר מועד זה.

6.שני הצדדים אינם משלימים עם פסק הדין. המערער טוען, כי המשיבים הפרו את החוזה, ועליהם לשלם לו את דמי השכירות בגין כל תקופת השכירות החוזית, לרבות תשלומי הארנונה, ועל כן שגה בית המשפט כאשר חייב אותו להשיב למשיבים סכומי כסף בגין התקופה שלאחר 3.1.2012. לעומת זאת, המשיבים טוענים, שהדירה ששכרו מאת המערער לא הייתה ראויה למגורים, ועל כן על המערער להשיב להם את מלוא התשלומים שגבה מהם.