ע"א 45698-06-16 דהאן ואח' נ' טאוב ואח'

לפניי בקשת המערערים למתן ערובה אישית חלף הפקדת ערבון.

לטענת המבקשים, המבקש 1 הינו איש עסקים בעל חברה העוסקת בנדל"ן שהינה בעלת נכסים, והמערער 2 הינו עו"ד בעל משרד עו"ד פעיל. משמדובר בבעלי דין בעלי אמצעים אשר שילמו את ההוצאות שהוטלו עליהם במסגרת פסה"ד נושא הערעור אף מבלי שנדרשו לכך ע"י המשיבים, והם מתחייבים לשאת בהוצאות ככל שיוטלו עליהם בהליך זה, יש לפטור אותם מהפקדת ערבון ולאפשר להם להמציא ערובה אישית, קרי תצהיר שבמסגרתו הם מתחייבים לשאת בהוצאות ההליך.

המשיבים 1-2 (להלן: המשיבים) מתנגדים לבקשה וטוענים כי על המבקשים לעמוד בסדרי הדין החלים על כל מערער.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני מוצאת לדחות את הבקשה.

תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1948 קובעת כי "המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב בדרך האמורה בסימן זה". תקנה 428 קובע כי ".... לענין סימן זה דין כתב ערבות בנקאית כדין ערבון". תקנה 429 מסמיכה את הרשם להרשות למערער לתת "ערובה סבירה אחרת להנחת דעתו במקום הערבון".

במסגרת בש"א 5385/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה (פורסם בנבו מיום 16.7.09) נדרש בית המשפט לשאלה מתי ניתן יהיה מקום לפטור מהפקדת ערבון תוך הסתפקות בהתחייבות עצמית של בעל דין לשאת בהוצאות. נקבע כי "נראה, כי כך יהיה במקרים חריגים ביותר, כאשר התקיימו לפחות שני תנאים: האחד, מדובר בגוף שאיתנותו הפיננסית נעלה מכל ספק. בגדר בחינת התקיימותו של תנאי זה, אין מקום לבדיקה פרטנית של מצבו הכלכלי של המערער. לשיטתי, הנכונות לראות התחייבות עצמית כמצדיקה פטור מהפקדת ערבון מוגבלת לגופים אשר חוסנם הכלכלי הוא בגדר "ידיעה שיפוטית" או קרוב לכך. השני, כי הניסיון מלמד שמדובר בבעל דין אשר לא יערים קשיים כשיידרש לשלם את ההוצאות שבהן חויב. אין די בכך שבסופו של יום יש להניח שההוצאות תשולמנה, אלא יש להשתכנע גם כי הזוכה לא יידרש לכתת רגליו להוצאה לפועל או לבית המשפט על מנת לקבל את ההוצאות בהן זכה. גם לגבי תנאי זה, איני סבור שיש מקום לבדוק באופן פרטני את מוסר התשלומים של כל מערער. רק כאשר מדובר בגוף אשר רכש מוניטין כמי שמכבד פסיקת הוצאות ללא סייג וללא הערמת קשיים בירוקרטיים, ניתן לומר כי התקיים התנאי".

בענייננו, ברי כי המבקשים אינם עומדים בתנאים שנקבעו בפסיקה. אין המדובר בגוף שאיתנותו הפיננסית איננה מוטלת בספק, ואף שנטען כי ההוצאות שנפסקו לחובתם שולמו, הרי שלא ניתן לקבוע כי מדובר בגוף שרכש מוניטין כמי שמכבד פסיקת הוצאות ללא סייג.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

בהמשך לאמור ולאחר עיון בהודעת הערעור על צרופותיה ובהתאם לתקנה 428 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות), אני מעמידה את סכום העירבון שעל המערערים להפקיד בקופת בית המשפט, על סך של 15,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית.