פלונית נ' שמלה

לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט יאיר דלוגין) מיום 17.11.25 בת"א 22423-12-24 לפיו לבקשת המערערת – התובעת נמחקה תביעתה והיא חויבה לשלם למשיבה – הנתבעת הוצאות משפט בסך 20,650 ₪.

הערעור נסב על הוצאות המשפט.

רקע נדרש

ביום 9.10.24 הגישה המערערת לביצוע בלשכת ההוצל"פ בתל אביב נגד המשיבה שיק על סך 250,000 ₪ ליום 31.7.24 - תיק הוצל"פ 510857-10-24.

בהתנגדות לביצוע שטר טענה המשיבה כי ביום 25.11.18 חתמה עם בעלה על הסכם שכירות של דירה ברחוב XXX בכפר שמריהו מול המערערת באמצעות מיופה כוחה. במעמד החתימה מסרה המשיבה למערערת שיקים לתשלום דמי השכירות החודשיים ובטחונות, לרבות השיק המבוקש לביצוע שנמסר למערערת ריק עם חתימה בלבד.

המערערת פנתה לבעלה של המשיבה בחודש דצמבר 2022 וביקשה ממנו לבטל את כל השיקים שניתנו לטובתה, בין היתר השיק נשוא הבקשה וכך הוא עשה. לבקשת המשיבה, ביום 23.1.23 המערערת גם חתמה על תצהיר.משכך, השיק שהוגש לביצוע ע"י המערערת אינו בר מימוש שכן הוא בוטל לבקשת המערערת בעצמה ועצם הגשתו אינה כדין. נטען גם כי ההסכם שצורף ע"י המערערת לבקשת המימוש מזויף וכי הסכום שננקב בשטר מופרך ומולא על ע"י המערערת ללא הצדקה, ביסוס או פירוט.

לדיון שהתקיים ביום 5.6.25 התייצבו המשיבה ובאי כוחה, נציג המערערת (מר א' ל') ובא כוחה.

המשיבה נחקרה בחקירה נגדית ע"י בא כוח המערערת.

ב"כ המערערת ציין כי המערערת לא התייצבה בשל מצבה הבריאותי.

בהתאם להחלטה שניתנה בדיון, ניתנה רשות להגן בהסכמת המערערת ובהתאם להמלצת בימ"ש. נקבע כי התצהיר וההתנגדות יחשבו כתב הגנה וכן נקבעו מועדים בנוגע לקיום הליכי גילוי מסמכים ושאלונים.

בקשה לאישור הסדר דיוני בנוגע להליכי גילוי מסמכים ושאלונים נדחתה בהחלטה מיום 15.10.25.

2.ביום 10.11.25 הגישה התובעת בקשה למחיקת התובענה.

נטען כי נציג התובעת שהתייצב לדיון הינו אדם מבוגר בן 81 שכל העובדות ידועות לו באופן אישי ונוכח מצבו הרפואי אין לו כוחות להמשיך לטפל בתובענה. צוין כי גם התובעת אינה בקו הבריאות ואין ביכולתה להמשיך ולטפל בתובענה. לפיכך, מבוקש להורות על מחיקת התובענה ללא חיוב בהוצאות והשבת האגרה.

התובעת ציינה כי אין בהסכמה למחיקת התובענה כדי להוות ויתור על טענותיה והיא שומרת על זכותה לחזור ולתבוע את הנתבעת והחייבים האחרים.

הנתבעת- המשיבה בתגובתה טענה כי מדובר בתביעה כוזבת שחייבה אותה להגן על עצמה בעלויות ובמשאבים ניכרים. בא כוחה נדרש ללמוד את התיק, לקיים שיחות עימה, להכין התנגדות לביצוע שטר, הכנה משפטית והתייצבות לדיון פרונטלי, שכלל גם חקירה של הנתבעת במסגרת הבר"ל, המשך טיפול בהליך, לרבות ניהול מו"מ והכנת תגובה זו. בנוסף, הנתבעת הקדישה יום להתייצב לדיון.

נטען כי נשאה עד עתה בתשלום שכ"ט בסכום של 20,650 ₪. צורפה חשבונית (נספח 1)

נימוקי הבקשה הם סביב טענות רפואיות, אולם המצב הרפואי הנטען קדם למועד הגשת התביעה.

מבוקש לחייב את התובעת בתשלום הוצאות ריאליות המשקפות את הוצאות הנתבעת בפועל, בצירוף סכום נוסף שיבטא את מורת רוחו של ביהמ"ש מהתנהלותה הבלתי ראויה של התובעת.

בתשובה לתגובה חזרה התובעת על בקשתה וטענה כי מדובר בניסיון לא ראוי לעשיית עושר ולא במשפט ואין לנתבעת כל טענה גם לגופן של טענות. התובעת ציינה כי הואיל ומדובר בתביעה שטרית גרסתה אינה עומדת בפני בימ"ש והיא פירטה אותה במסגרת התשובה לתגובה. מדובר בתביעה ראויה וצודקת, בעלת בסיס עובדתי ומשפטי חזק.

לטענת התובעת, הנתבעת לא צירפה לתגובתה העתק מהסכם שכ"ט במכוון. עיון בחשבונית מלמד כי היא הוצאה בדיעבד לאחר קיום הדיון ומדובר בסכום מופרז.

יש לדחות את הדרישה לתשלום שכ"ט.

עסקינן בתובענה ראויה וצודקת והתובעת עתרה למחיקתה בשל בעיות רפואיות שלה ושל מר ל'. בנסיבות העניין, על ביהמ"ש לקבוע כי אין מקום לפסיקת הוצאות.

3.פסק דינו של בימ"ש קמא:

התביעה נמחקה לפי בקשת התובעת ובהעדר התנגדות מצד הנתבעת לעצם המחיקה.

נקבע כי "מן הדין ומן הצדק" לחייב את התובעת לשלם לנתבעת את הוצאותיה.

הובהר כי מאחר שהתיק לא התברר ,אין מקום לטענות ביחס לסיכויי התביעה וסיכויי ההגנה.

התובעת החליטה למחוק את התביעה טרם הסתיימה, יחסית בתחילת ההליכים, מטעמים אישיים וללא קשר לצד שכנגד, ולא מוצדק כי הדבר יגרום לנתבעת חיסרון כיס, בפרט במצב של מחיקה בו התובעת מבקשת לשמור על זכותה להגיש את ההליך מחדש.

נקבע כי בשים לב לכך שהוכח ששכר הטרחה ששולם בפועל בגין ההליכים עד הדיון האחרון בסך 20,650 ₪, ומדובר בשכר טרחה ריאלי וסביר לתביעה בסכום 253,000 ₪ ועבור ההליכים שנוהלו (הגשת התנגדות וקיום דיון בהתנגדות) יש לפסוק את הסכום ששולם בפועל וזאת גם אם מדובר בסכום שהוא על הצד הגבוה של המתחם הסביר עבור ההליכים עד עתה.

משכך, התובעת חויבה לשלם לנתבעת סך של 20,650 ₪ הוצאות משפט.

4.תמצית טענות המערערת בערעור:

מבוקש לבטל את חיוב המערערת בהוצאות בסך 20,650 ₪ שאינו מידתי, אינו סביר וחורג במידה ניכרת מסכום ההוצאות שנהוג לפסוק.

נטען כי שטר הביטחון הוגש לביצוע בהוצל"פ בגין הנזקים העצומים שאירעו למושכר ע"י המשיבה לרבות אי תשלום חובות חשמל ופיצוי בגין איחור במסירת המושכר. כמו כן לא הייתה דרישה לביטול השיק שנמסר לביטחון.

בימ"ש קמא שגה בחיוב המערערת לשלם למשיבה סך של 20,650 ש"ח בגין הוצאות משפט. בימ"ש קמא לא לקח בחשבון את כלל הנסיבות המיוחדות והחריגות ורצון המערערת למחיקת התובענה ובעיקר מצבם הרפואי הקשה של המערערת ומר ל'. ההחלטה מתעלמת מהפסיקה, מקפחת את המערערת בפניה לערכאות משפטיות ועולה לכדי תשלום הוצאות עונשי. כמו כן, בימ"ש קמא התעלם מטענות המערערת בנוגע לחשבונית שהוצגה ע"י המשיבה ומכך שלא צורף במכוון הסכם שכה"ט. לא מדובר בהליך מורכב ולא הושקעה עבודה רבה מצד המשיבה, כך שלא היה מקום לחייב בהוצאות משפט.

5.תמצית טענות המשיבה בתשובה לערעור:  

מבוקש לדחות את הערעור על הסף ללא קיום דיון. הערעור אינו מצביע על כל עילה להתערבות ומדובר במקרה מובהק שאינו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור. ההחלטה אינה לוקה בטעות משפטית, אינה מבוססת על שיקול זר או שגוי, ואינה חורגת ממתחם הסבירות. מדובר בהחלטה נכונה, שקולה ומנומקת, הנשענת על קביעות עובדתיות ברורות ויישום של השיקולים שנקבעו בדין ובפסיקה. מההחלטה עולה כי היא ניתנה לאחר בחינה ראויה ומעמיקה של השיקולים הרלוונטיים. כמו כן מדובר בהליך שחייב היערכות והוצאה ממשית מצד המשיבה: הוגשה התנגדות מטעם המשיבה, התקיים דיון בהתנגדות, נשלח למערערת תצהיר גילוי מסמכים ודרישה למענה על שאלון, נוהלו הליכים משפטיים בפועל עד למחיקת התביעה.

באשר לחשבונית נטען כי ניתנה בגין תשלום שבוצע ע"י המשיבה לבא כוחה באמצעות העברה בנקאית בגין שכ"ט עבור הטיפול המשפטי בתביעת הסרק שהגישה נגדה המערערת.

טענות המערערת לגופו של עניין אינן רלוונטיות לערעור על פסיקת הוצאות. למעלה מן הצורך נטען כי מדובר בטענות חסרות יסוד.

6.לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 138(א) (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, ולהכריע בערעור על יסוד החומר בכתב שלפני.

דין הערעור להידחות.

7.טענות המערערת בנוגע לצדקת תביעתה אכן אינן רלוונטיות לענייננו. תביעתה נמחקה בהתאם לבקשתה והיא תוכל כמובן להגיש תביעה חדשה ככל שתמצא לנכון לעשות כן.

יש לבחון אם פסיקת הוצאות בסך 20,625 ₪ לטובת המשיבה, משנמחקה לבקשת המערערת תביעתה על סך 250,000 ₪, היא פסיקת הוצאות חריגה, המצדיקה התערבות ערכאת ערעור בשיעור פסיקת הוצאות.

8.התערבותה של ערכאת הערעור בכל הקשור לפסיקת הוצאות משפט שמורה למקרים חריגים בלבד בהם נפלה טעות משפטית או אם דבק בהחלטה פגם או פסול מוסרי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ראו לעניין זה: רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ, סעיף 8 לפסק דינו של כב' השופט מינץ (28.12.20) (להלן: "עניין פאיירפלאי"); ע"א 6435/21 ברזילי נ' עיריית חדרה,סעיף 39 לפסק דינה של כב' הנשיאה חיות (כתוארה דאז) (1.8.22); רע"א 3836-03-25‏‏ פלוני נ' נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, סעיף 17 להחלטת כב' השופטת רונן (6.3.25)).

9.תקנה 151 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "תקסד"א") קובעת:

"א) חיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.

(ב) החלטת בית המשפט בעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין.

(ג) סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו".

תקנה 152 לתקסד"א קובעת כי ככלל בתום דיון יפסוק בית משפט "הוצאות סבירות והוגנות", אלא אם כן קיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות.

תקנה 153 (ג) לתקסד"א קובעת:

"בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש".

10.ברע"א 2507/24 אמירן לבון נ' ד"ר שולמית שרון (14.4.2024) נקבע:

"פסיקת הוצאות נועדה לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך, וזאת בהתחשב, בין היתר, בתוצאות ההליך, במורכבותו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין – כך על פי הקבוע בתקנות 151(א) ו-153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות)).

ההוצאות נדרשות להיות סבירות והוגנות, ועל שיעורן לבטא איזון ראוי בין הבטחת זכות הגישה לערכאות ובין הגנה על זכות הקניין של הפרט, תוך שמירה על שוויון בין בעלי הדין (תקנות 152 ו-151(ב) לתקנות). בשונה מן ההסדר שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי הישנות, בתקנות החדשות ברירת המחדל היא חיוב בהוצאות, כאשר נדרשים טעמים מיוחדים על מנת שלא לעשות כן (תקנה 152 לתקנות, וראו: רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ, פסקה 14 [פורסם בנבו] (28.12.2020))...". 

בעניין פאיירפלאי  הודגש גם כן (סעיף 9) כי הבסיס לפסיקת הוצאות אינו עונשי או נזיקי, אלא חיוב מכוח הדין המקנה שיקול דעת לבימ"ש ונקודת המוצא היא כי בעל דין שאינו זוכה בהליך יחויב בהוצאות הריאליות של הצד שכנגד זכה.

11.המערערת הגישה תביעה נגד הנתבעת. הנתבעת שכרה שירותי עו"ד שנטל את הייצוג עבור תשלום. התביעה נמחקה לבקשת המערערת לאחר שההליך החל וקוימו בו הליכים, תוך שנשמרת לה הזכות להגיש שוב את התביעה בעתיד. בנסיבות אלה, היה צריך לחייב בהוצאות.

בענייננו אין מדובר כלל בחיוב עונשי אלא בחיוב שאמור לשפות את הנתבעת בגין חסרון הכיס שנגרם לה כתוצאה מההליך.

במקרה דנן מדובר בהוצאות שהנתבעת הוכיחה כי שולמו בפועל עבור ניהול ההליך, ולא מצאתי כי יש בסיס לטענות המערערת בנוגע לחשבונית שצורפה ע"י המשיבה ביחס לשכה"ט ששולם על ידה.

12.אני סבורה כי פסה"ד מנומק דיו ואינו מתעלם מטענות המערערת.

אמנם ההנמקה קצרה ותמציתית; אולם היא בהחלט מאפשרת לבחון מדוע התקבלה ההחלטה כפי שהתקבלה ובימ"ש אינו נדרש להתייחס באופן ספציפי לכל טענה וטענה שהעלתה המערערת.

במקרה דנן, התביעה נמחקה לבקשת התובעת ובימ"ש קמא פירט את שיקוליו ביחס לפסיקת ההוצאות. אכן ההוצאות נפסקו על הצד הגבוה, אולם אין הצדקה להתערבות חריגה בשיקול הדעת הרחב של הערכאה הדיונית בפסיקת הוצאות.

13.לסיכום:

א.לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב.בשים לב לכך שלא יתקיים דיון בערעור וובהתחשב בהוצאות שנפסקו בערכאה קמא ולפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות.

העירבון יוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

ג.המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשפ"ו, 15 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.