ע"א 4397-01-16 מיצפון נ' הקרן קיימת לישראל ואח'

ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ל' הר ציון) מיום 23.11.2015, לפיה נדחתה על הסף תובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה. בתובענה עתר המערער לסעד הצהרתי לפיו פסק דין חלקי מיום 27.2.2014, שאישר הסדר פשרה בין קק"ל למושב אביחיל בתביעה אחרת המתנהלת בין הצדדים בטל מחמת תרמית והטעיית בית המשפט.

רקע עובדתי

המשיבה מס' 1, הקרן הקיימת לישראל באמצעות רשות מקרקעי ישראל (להלן: "קק"ל"), הגישה במסגרת ת.א. 40055-12-13 בבית משפט השלום בפתח תקווה תביעה כנגד המערער, כנגד המשיב מס' 2, אביחיל מושב עובדים של חיילים משוחררים (להלן: "המושב"), והמשיבה 3, גרושתו של המערער, לצו מניעה קבוע, צו עשה וסילוק יד ממקרקעין (להלן: "תביעת הפינוי").

במסגרת ההליכים בתביעת הפינוי הוגשה הודעה על הסדר פשרה ביחסים שבין קק"ל למושב (להלן: "הסדר הפשרה"). בהסדר הפשרה נאמר כדלקמן:

"2. הנתבעת 3 [המושב - הערה שלנו] מצהירה כי לא אישרה שימושים בלתי חקלאיים במקרקעין נשוא התביעה בניגוד לחוזה וכי היא אינה מאשרת שלא כדין כל שימוש בלתי חקלאי במקרקעין בניגוד לחוזה ללא הסכמה מן התובעת (קק"ל - הערה שלנו]".

בנוסף הצהיר המושב במסגרת ההודעה על הסדר הפשרה כי יכבד כל החלטה או פסק הדין שיינתן נגד המערער וגרושתו, בהסתייגות כמפורט שם.

ביום 27.2.2014, אישר בית המשפט את הסדר הפשרה ונתן לו תוקף של פסק דין חלקי (להלן: "פסק הדין החלקי"). בעקבות זאת, ההליכים בתביעת הפינוי נגד המושב הסתיימו.

ביום 26.8.2014, המערער הגיש הודעת צד ג' נגד המושב.

בהחלטתו מיום 3.9.2014, הורה בית המשפט על מחיקת ההודעה לצד ג' על הסף שכן זו הוגשה תוך חריגה מהמועדים הקבועים בתקנות וללא נטילת רשות. המערער לא ערער על החלטה זו.

ביום 12.3.2015, הגיש המערער את התובענה נושא הערעור במסגרתה עתר להצהיר כי פסק הדין החלקי שניתן בתביעת הפינוי בטל מחמת שיסודו בתרמית, קנוניה והטעיה כלפי המערער וכלפי בית המשפט.

טענות המערער בדבר הטעיה ותרמית העומדים ביסוד הסדר הפשרה מכוונות בעיקרן להצהרה הכלולה בסעיף 2 להודעה על הסדר הפשרה בה נכתב: "הנתבעת 3 [המושב] מצהירה כי לא אישרה שימושים בלתי חקלאיים במקרקעין נשוא התביעה בניגוד לחוזה וכי היא אינה מאשרת שלא כדין כל שימוש בלתי חקלאי במקרקעין בניגוד לחוזה ללא הסכמה מן התובעת".