ע"א 43882-05-14 קשת במות בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת דורית פיינשטיין) בתא"מ 36138-01-11, מיום 1.4.14, בגדרו נדחתה תביעת המערערת לקבלת פיצויים בגין נזק. כן חויבה המערערת בהוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ובשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.

עם הגשת הערעור הוריתי על כך, שמתכונת ההכרעה בו תהא על דרך הגשת סיכומים בכתב, בהתאם לתקנה 448 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד– 1984 (הודעה על החלטה מיום 6.7.14). ביום 9.7.14 הגישה המערערת בקשה לקיום דיון בערעור לצורך השלמת טיעון. בהחלטתי מיום 10.7.14 נקבע, כי לאחר קבלת סיכומי הצדדים תישקל הבקשה (החלטה מיום 10.7.14). לאחר עיון בסיכומי הצדדים הוריתי כי הצדדים יודיעוני תוך 7 ימים אם הם, או מי מהם, עומדים על קיום דיון בעל פה בעניינם (החלטה מיום 11.11.14). ביום 17.11.14 הודיעה המשיבה, כי לעמדתה אין צורך בקיום דיון בעל פה. ביום 27.11.14 הגישה המערערת בקשה נוספת לקיום דיון בעל פה, אך זאת באיחור וללא בקשה נלווית להארכת המועד שנקבע על ידי בית המשפט בהחלטה מיום 11.11.14. משהודעת המערערת לעניין קיום הדיון, שהתבקש מלכתחילה על ידה בלבד, הוגשה באיחור, איני רואה צורך בקיום דיון בעל פה, ואכריע אפוא בערעור על סמך סיכומי הצדדים המונחים בפניי וכל החומר הראייתי שהונח בפני בית משפט קמא עובר למתן הכרעתו.

העובדות הצריכות לעניין:

המערערת– חברה לייצור, שיווק והשכרה של במות וציוד לאירועים –מנהלת מפעל באזור התעשייה עטרות בירושלים, והינה לקוחה של המשיבה – חברת החשמל. ביום 1.8.09 בשעה 05:58 התרחשה הפסקת חשמל בקו מתח גבוה, אליו מחוברים בין היתר גם משרדי המערערת. הפסקה זו הייתה בת חלקיק שנייה והזרם חודש באופן אוטומטי. לטענת המערערת, משהגיעו עובדיה למפעל, נתגלה כי שורה ארוכה של מכשירי חשמל "נשרפו" ואינם עובדים יותר.

בגין הנזקים שנגרמו לה, לכאורה, הגישה המערערת תביעה בסדר דין מהיר לבית המשפט קמא. במסגרת תביעתה ביקשה המערערת לקבוע כי המשיבה תחויב בתשלום פיצויים על נזקיה, בסך של 37,882 ₪.

בית המשפט קמא, לאחר שמינה מומחה מטעמו, החליט לדחות את התובענה מהטעמים הבאים:

אמות המידה שנקבעו על ידי הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל (להלן: "הרשות"), מכוח סמכותה שבסעיף 30(2) לחוק משק החשמל, התשנ"ו–1996 (להלן: "אמות המידה" ו"חוק משק החשמל" בהתאמה), אינן בגדר הסכם בין חברת החשמל לצרכן (פסק הדין, פסקה 10), אלא מהוות סטנדרטים להתנהגות ראויה (שם, פסקה 14).

סעיף 48 לאמות המידה עוסק בנזקים למכשירי חשמל במצב יציב. תת-סעיף (ב) עניינו באירועים המזכים בפיצוי, ואף לא אחד מתתי-סעיף זה מתאים לאירוע של ניתוק בודד וחיבור חזרה אוטומטי בתוך פחות משנייה. לעומת זאת, תת-סעיף (ג) עוסק באירועים שאינם מזכים בפיצוי, וביניהם נכללת התקלה: "הפסקת חשמל וחיבור חשמל בודד מחדש בגמר ההפסקה"(תת-סעיף (2)). אמת מידה זו יכולה לחול גם על ניתוק שאינו יזום (שם, פסקה 11). לפיכך, התקלה של ניתוק בודד וחיבור בודד, כפי שאירע בענייננו, אינה מזכה בפיצוי ללא שיקול דעת על פי אמות המידה.

לא זו אף זו, בית המשפט קמא קבע כי על אף שהמערערת יכולה הייתה, לכאורה, להוכיח את רשלנותה של המשיבה, היא לא הצליחה לעשות כן. המערערת לא הראתה כי אמצעי סביר למניעת נחשול המתח היה שטיפה של הקווים דווקא בחודש יולי ולא בחודש אוגוסט, כטענתה, וכלל לא ברור אם שטיפה אכן הייתה מונעת את הנחשול.

נוכח קביעותיו המפורטות לעיל, דחה בית המשפט קמא את תביעת המערערת. על פסק דין זה הוגש הערעור העומד כעת בפניי.

טענות הצדדים: