ע"א 42839-10-13 המשלחת הדתית הרוסית של הפטריארכיה של מוסקבה נ' משולם,ע"א 45295-10-13 משולם נ' המשלחת הדתית הרוסית של הפטריארכיה של מוסקבה

השופט מוסק:

1.לפנינו ערעור וערעור שכנגד שהגישו הצדדים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ע' שחם), בת"א 13599/08, מיום 14.7.13. במסגרת פסק הדין נדחתה תביעת הפינוי שהגישה המערערת נגד המשיבה, כאשר בית המשפט העניק למשיבה סעד מן הצדק וקיבל תביעה שכנגד של המשיבה, כך שניתנו נגד המערערת צווי מניעה וצווי עשה שונים הקשורים לשימוש שעושה המשיבה במושכר נשוא הדיון. עוד נקבע במסגרת פסק הדין, כי כתנאי למתן הסעד מן הצדק למשיבה, על המשיבה לחדול מלבצע הפרות שונות של חוזה השכירות המוגנת שנחתם בין הצדדים.

2.במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט, כי המשיבה הפרה את ההסכם שנחתם בין הצדדים כאשר ביצעה שימושים שונים במושכר בניגוד להסכם השכירות. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין מקום להורות על פינוי המושכר, וחלף זאת קבע שעל המשיבה לשלם למערערת דמי שימוש ראויים בסכום של 47,392 ₪ ופיצוי בסך 25,000 ₪ בגין הפרת ההסכם, כאשר סכום זה הוא פיצוי הנוגע לשינוי פנימי שנעשה בדירה על ידי המשיבה, מבלי שקיבלה את הסכמת המערערת לכך.

3.לעומת זאת, בתביעה שהגישה המשיבה נגד המערערת הוציא בית המשפט צו המחייב את המערערת לאפשר למשיבה שימוש בחדר המדרגות המוביל לדירת המשיבה, תוך תיאום בין הצדדים בפרק זמן סביר. כמו כן אסר בית המשפט על המערערת לאטום את הכניסה הדרומית לדירת המשיבה, והורה למערערת לאפשר למשיבה גישה לגג הבניין באמצעות הכניסה לדירת המשיבה, זאת לצורך ביצוע תיקונים, ניקוי דוד שמש או מניעת נזילות ורטיבות, הכל בתיאום מראש בין הצדדים. כן קבע, כי יש לאפשר למשיבה גישה לחלקים שונים בדירתה, כאשר מדובר בחלונות האמבטיה, חלונות חדר השינה ופתח הביוב של האמבטיה, זאת לצורך ביצוע פעולות אינסטלציה וניקוי החלונות.

4.בית המשפט קבע, כי לאור התוצאה אליה הגיע וקביעותיו במסגרת פסק הדין, אין הצדקה לחייב מי מהצדדים בהוצאות המשפט, וכל צד יישא בהוצאותיו.

טענות המערערת

5.המערערת טוענת, כי בית המשפט טעה שעה שהעניק למשיבה סעד מן הצדק ולא הורה על פינוי המשיבה מהמושכר. לטענתה, בית המשפט התעלם משיקולים רלבנטיים, ובמיוחד כאשר לא הביא בחשבון את כמות ההפרות שביצעה המשיבה, חומרתן והימשכותן על פני שנים רבות.

6.לחלופין סבורה המערערת, כי הפיצוי שקבע בית המשפט הוא נמוך ביותר והיה מקום להטיל פיצוי משמעותי.

7.המערערת טוענת, כי בית המשפט טעה לגבי גובה דמי השימוש הראויים שפסק.