ע"א 4219-12-14 בלייש נ' עמידר,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

בבקשה לחילוט ערבות בנקאית

המבקשת (המשיבה בערעור) הגישה בקשה לחלט את הערבות הבנקאית שהפקיד המשיב (המערער בערעור). כמו כן היא מבקשת כי יפסקו לטובתה הוצאות ושכ"ט עו"ד, כאשר החילוט ישמש להבטחת תשלום ההוצאות שיפסקו כאמור.

לטענתה ראוי לפסוק הוצאות לטובתה לאור תוצאות ההליך ולאור פסק הדין שבו נדחה הערעור, באופן שיש לפנות את הדירה, וכן מפני שחרף פסק הדין לפיו יעוכב ביצוע הפינוי למשך 90 ימים, טרם פינה המערער את הדירה אף על פי שחלפה תקופה של כ-5 חודשים

המשיב טוען כי הערבות נועדה להבטיח הוצאות המבקשת ואלה טרם נפסקו, כי המבקשת לא הוכיחה את נזקיה, כי חילוט ערבון הוא "מהלך קיצוני", כי המשיבה מחזיקה בכספיו של המערער בסכום העולה על סכום הערבות, כי המבקשת נוהגת שלא בתום לב, וכי בכל מקרה יש לשקול גם את מידת החסד בעניין זה.

דין הבקשה להתקבל.

בפסק הדין מיום 24.8.2015 דחינו את הערעור לאחר שהמערער קיבל המלצתנו לעשות כן. הורינו כי פינוי הדירה יעוכב למשך 90 יום, וקבענו כדלקמן:

"בנסיבות העניין לא ראינו בשלב זה לעשות צו להוצאות. העירבון שהפקיד המערער יישאר בקופת ביהמ"ש למשך 100 ימים מהיום, והיה והדירה תפונה או שיינתן צו המעכב את הפינוי, יוחזר העירבון לידי המערער באמצאות באת-כוחו. ככל שהדירה לא תפונה, נחליט באשר לערבון, ע"פ טענות שיוכלו הצדדים לטעון בכתב". (ההדגשות אינן במקור).

יש לציין כי ביום 24.12.2015 ובעקבות הבקשה דנן לחילוט הערובה, התקבלה החלטה כי בשלב זה לא יוחזר העירבון למשיב.

מאחר שהמשיב לא פינה את הדירה במועד האמור לעיל, והבקשות לדחות את מועד ביצוע פסק הדין נדחו (ראו החלטות מיום 26.11.2015 ומיום 15.1.2016) – הגיעה העת לפסוק בשאלת ההוצאות וכן להחליט באשר לערבון.

נציין כי לא מצאנו בטענות המשיב כל טעם המצדיק שלא לפסוק בעת הזו בשאלת ההוצאות ושכר הטרחה.

משנדחה הערעור, והמשיב אף עשה דין לעצמו ולא פינה את הדירה כפי שנקבע, אנו מורים כי המערער ישא בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 15,000 ₪.

המזכירות תעביר את הערבות הבנקאית שהפקיד המערער לידי ב"כ המשיבה.

ניתנה היום, ו' אדר א' תשע"ו, 15 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.