ע"א 41219-10-14 רונן ואח' נ' "נוי-שיר" חברה לבנין בע"מ ואח'

השופט ד"ר קובי ורדי-סגן הנשיאה

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת פרוסט-פרנקל) מיום 3/9/14 בת.א. 16286-04-10 שדחתה את התביעה והתביעה שכנגד.

הרקע העובדתי, ההליכים הקודמים והמחלוקות

1. מדובר בתביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בבית משפט השלום.

   בכתב התביעה שהגישו המשיבים כנגד מאיר רונן (להלן: "רונן") ובנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק" או "בנק דיסקונט") נטען כי המשיבה 1 נוי שיר חברה לבניין בע"מ (להלן: "החברה") רכשה ביום 24/3/94 מגרש בהרצליה בשטח של 500 מ"ר הידוע כחלקה 19 בגוש 6532 (להלן: "הנכס" או "המגרש").

   על פי כתב התביעה, החברה שילמה את מלוא התמורה והנכס נרשם על שמה בלשכת רישום המקרקעין. ביום 2/2/97 רכש רונן מניות באופן שהוא מחזיק מחצית מהונה המוצא והנפרע של החברה.

   את רכישת הנכס מימנה החברה, חלק ממקורות עצמיים וחלק באמצעות הלוואה אשר לקחה ביום 4/11/03 מבנק פאג"י (להלן: "בנק פאג"י), הלוואה צמודת ין בסך 61,670,000 ין יפני שאמורה הייתה להיפרע ביום 4/7/04 (להלן: "ההלוואה"). בכתב התביעה נטען כי בסמוך ל-9/04 פנה רונן למשיב 2 מנהל בחברה (להלן: "שממה") והציג בפניו מצג שהוא בעל קשרים מצויינים בבנק דיסקונט סניף הרצליה וכי יש בידיו לקבל תנאי הלוואה טובים יותר מתנאי ההלוואה המקוריים והמליץ להעביר את ההלוואה מבנק פאג"י לבנק דיסקונט, כאשר שממה נתן בו אמון ולכן הוסכם כי רונן ידאג לפתוח בבנק דיסקונט חשבון ע"ש החברה בגובה הלוואה אשר תזוכה לחשבון החברה בבנק פאג"י ובתנאי הלוואה עודפים תוך הסתמכות על מצגי רונן.

   רונן הודיע לשממה שפתח חשבון בבנק דיסקונט ע"ש החברה והודיע לשממה שעליו למסור על חשבון הריבית המחאות חודשיות ע"ס 11,000 ₪ כל אחת לזכות חשבון החברה על מנת שיהיה בכך לסלק מחצית מגובה הריבית בגין ההלוואה וכמו כן חלק מהחזר הקרן, ואת המחצית הנותרת התחייב רונן לסלק במסגרת היחסים שבין הצדדים.

   שממה באמצעות המשיבה 4 (להלן: "אל-מאיר") משך לפקודת החברה 12 המחאות ע"ס 11,000 ₪ כ"א, אגב הבנתו כי תמורת ההמחאות הינה מחצית מגובה הריבית בגין ההלוואה וכי ההמחאות תזוכנה לזכות חשבון החברה החדש שנפתח בבנק דיסקונט. כן התבקש שממה לחתום על שטר משכנתא מדרגה ראשונה לפיו ישועבד הנכס להבטחת ההלוואה בחשבון החברה אשר אמור להיפתח.

   שממה לא זומן לבנק לצורך חתימת המסמכים אלא הם הובאו לעו"ד מטעמו של רונן, שם חתם שממה על גבי שטר המשכנתא מתוך הבנה ברורה כי המדובר בשעבוד הנכס להבטחת ההלוואה של החברה שהועברה מבנק פאג"י לבנק דיסקונט רק בתנאי החזר טובים יותר.

   כן נטען בכתב התביעה כי הבנק לא פגש בשממה, לא הסביר לו את מהות שטר המשכנתא ואת זהות בעל החשבון אשר המשכנתא נועדה להבטיח אותו, ולהפתעתו של שממה התברר לו שהבנק חבר עם רונן והתברר לו לתדהמתו שמעולם לא נפתח חשבון ע"ש החברה בבנק דיסקונט למרות התחייבות רונן שקיבל משממה את ההמחאות והתחייב להפקידן לזכות חשבון החברה בבנק דיסקונט וכן התברר לו שהנכס משועבד אכן לטובת הבנק, אך לא להבטחת ההלוואה שבחשבון החברה כפי שידע שממה מהמצגים שהוצגו לו אלא להבטחת חשבונו הפרטי של רונן.

   כן התברר לשממה שחתימתו על גבי חתימת ההסב של ההמחאות, לחשבון רונן (המחאות שנרשמו לפקודת החברה), זוייפה והוא לא חתם על ההמחאות, כאשר הכספים נגזלו ע"י רונן במרמה ובכחש שעשה בהם מנהג בעלים ואף נטל אשראי נוסף על חשבון הנכס של החברה לצרכיו האישיים וזאת בלא ידיעת החברה ושממה על מעשי מרמה אלו ובלא שנתנו לכך הסכמתם (לשיטתם הכספים היו אמורים לשמש מחצית מהחזר קרן והלוואה של ריבית על הנכס ולהיות מזוכים לזכות חשבון החברה בעלת הנכס).

   בכתב התביעה נטען כי רונן הוליכם בכחש ומרמה וגזל כספים, כשבנק ידע או היה עליו לדעת כי שעבוד הנכס להבטחת חשבונו של רונן נעשה שלא על דעתם, הפר את חובת הזהירות ושיעבד נכס של החברה להבטחת חשבון רונן וליתן לו אשראי ללא הסכמת החברה ולכן התבקש לקבוע כי שיעבוד הנכס לטובת חשבונו הפרטי של רונן נעשה אגב מרמה והפרת חובת אמון וזהירות של הבנק והוא בטל כלפי התובעים וגם כלפי צד ג' וכן מבוטל שטר המשכנתא.

2. בכתב ההגנה טען רונן כי מימון רכישת הנכס נעשה ע"י בנק המזרחי וממקורות עצמיים שלו, כששממה לא קיים את התחייבויותיו למימון עצמי עד היום וחב לחברה סכומים רבים.

   לטענת רונן בכתב ההגנה בעת רכישת מניותיו בחברה היא הייתה הבעלים של הנכס שהיה משועבד לבנק מזרחי, כאשר לחברה חובות לבנק בסך של 900,000 ₪, כשההתקשרות בעסקת רכישת מחצית מניות החברה על ידו נעשתה בהסתמך על מצג של שממה שניתן יהיה לבנות על המגרש תוך זמן קצר בניין בן 4 קומות ומהמכירות לסלק את ההלוואות ולהרוויח.

   והנה, התברר לרונן כי רומה והוטעה ע"י שממה וכי לא ניתן לבנות על המגרש במשך מספר שנים עקב צו הקפאת בניה שהיה קיים על המגרש, כאשר הפעילות היחידה של החברה הייתה לגלגל את ההלוואה בבנקים שונים תוך שימוש בקשריו ובשמו הטוב של רונן בבנקים וכשהתברר ששממה היה לקוח מוגבל בבנקים שונים ונתון בקשיים כלכליים ועקב כך סירב בנק המזרחי להמשיך ולגלגל את ההלוואה אלא אם כן יזרימו בעלי המניות כספים, שאם לא כן יועמד המגרש למכירה.