ע"א 41177-09-15

לפניי בקשה לעכב את ביצועו של פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת כרמלה האפט) מיום 26.8.2015 (תא"ח 13962-05-15). עסקינן בתביעה לפינוי מושכר אשר הגישה המשיבה, בעלת קניון "לב תלפיות" (להלן: "הקניון") נגד המבקשת 1, חברה פרטית בבעלותו של המבקש 2. נפסק, כי המבקשים הפרו את הסכם השכירות (להלן: "הסכם השכירות") וכי עליהם לפנות את המושכר ולהשיבו למשיבה בתוך 45 ימים, בהתאם להסכם השכירות, וכן עליהם לשאת בהוצאות המשיבה בסך של 10,000 ש"ח, בתוך 30 יום.

לטענת המבקשים פסק הפינוי שניתן נגדם הוא שגוי, ויש מקום להתיר להם להותיר במקום את המתקנים המצויים במושכר. מבחינת סיכויי הערעור, מפנים המבקשים להודעת הערעור וטוענים בתמצית כי התביעה נגועה בחוסר תום לב. לטענתם, הבעלות בקניון התחלפה בשנת 2013 וכי הוכח כי המשיבה לא ידעה בשלב בו הגישה את תביעת הפינוי על כל ההסכמות בכתב אשר הושגו מאז שנת 2011 מול הבעלים הקודם. לטענת המבקשים, בית המשפט קמא מצא כי היו מספר הפרות אשר מזכות את המשיבה בסעד של פינוי אלא שמקורן של הפרות אלה הוא בהתנהלותה של המשיבה עצמה.

מבחינת מאזן הנוחות טוענים המבקשים כי ביצוע פסק הדין ייאלץ את המבקשת 1 לפרק את המתקנים הרבים שבנתה במושכר, בהסכמת המשיבה ומהנדסיה. לטענתם, פירוק המתקנים יוביל להריסתם ולא ניתן יהיה לערוך בהם כל שימוש נוסף. מנגד, לא ייגרם למשיבה כל נזק שכן כפי שעולה ממסמכים שהוגשו בהליך קמא, השימוש בגג הקניון נעשה ללא היתר ועל כן המשיבה אינה רשאית לעשות כל שימוש במושכר כעת. עוד טוענים המבקשים כי הסכם השכירות הינו עונתי ועתיד להתחדש ב-1.3.2016. על כן, מבוקש שלא לפרק את המתקנים בשלב זה עד לשמיעת הערעור ולטענתם, המבקשת 1 לא תחזור להפעיל את המושכר אלא אם יהיו בידיה האישורים הנדרשים.

המשיבה מתנגדת למבוקש. לטענתה, המבקשים מסתירים מבית המשפט עובדות מהותיות ועיכוב ביצוע פסק הדין משמעו הותרת בנייה בלתי חוקית על גג הקניון. נטען גם כי המבקשים הורשעו בפלילים בגין בניה זו והם מפרים את גזר הדין שניתן בהליך שנוהל נגדם. לטענת המשיבה, התביעה הוגשה בשל הפרות יסודיות ומתמשכות של הסכם השכירות מצד המבקשים, ובהן אי תשלום דמי שכירות, שינוי מטרת השכירות להפעלת דיסקוטק, בנייה בלתי חוקית, ניהול המושכר ללא רישיון עסק ואי עריכת ביטוחים. המשיבה אף דוחה את טענת המבקשים כי הבנייה במושכר נעשתה בתיאום ובהסכמתה. יתרה מכך, טוענת המשיבה כי הבנייה הבלתי חוקית אינה בטיחותית, וכי המבנה אינו מותאם לשאת את עומס מי הבריכות אשר נבנו על ידי המבקשים. עוד טוענת המשיבה כי המבקשים אינם משלמים דמי שכירות, ניהול או תשלומי מים וחשמל, וכי חובותיהם אלו נאמדים בכ- 114,570 ש"ח.

לטענת המשיבה, סיכויי הערעור קלושים, ומרבית הערעור מבוסס על תקיפה של קביעות עובדתיות בפסק הדין קמא, לאור התרשמותו של בית המשפט מהעדויות שהובאו בפניו. עוד טוענת המשיבה כי פסק הדין קמא קבע כי המבקשים הפרו את הסכם השכירות בשלוש הפרות מהותיות. לטענת המשיבה, המבקשים לא פירטו כנדרש את טענותיהם נגד פסק הדין.

ביחס למאזן הנוחות, טוענת המשיבה כי הוא נוטה לטובתה באופן מובהק. המתקנים אשר נבנו הינם ברובם בלתי חוקיים ומסוכנים, וכי לאור חוות הדעת מטעם מהנדסים, עולה כי עלולה להיגרם פגיעה בגוף וברכוש למשיבה, בעוד שהנזק אשר עלול להיגרם למבקשים הינו כספי.

לאחר שעיינתי בפסק הדין ובטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן.