ע"א 40956-04-14 הלוי נ' בן אהרון

זוהי בקשה לפטור מערבון, שהמערערת, עורכת דין במקצועה, חויבה להפקידו במסגרת ערעור על פסק דינו של חברי, כב' השופט חננאל שרעבי, במסגרת ת"א (שלום חדרה) 3824-08-09 בו זכתה המערערת בתביעתה כנגד המשיב, לתשלום שכר טרחה על פי הסכמי שכר טרחה שנכרתו בינה לבין המשיב. תביעתו הנגדית של המשיב נדחתה.

בשים לב לכך שהסכמי שכר הטרחה שנכרתו בין המערערת למשיב נגבו בשכר טרחה בשיעור דולרי, נסוב הערעור על החלטת בית המשפט קמא, להצמיד את שער הדולר ליום הגשת התביעה, ולא למועד בו התגבשה, לפי הנטען, חובת המשיב לשלם את שכר הטרחה.

המערערת עותרת לפטור מערבון משלושה טעמים. הראשון, סיכוייו הטובים של הערעור; השני, העובדה שסכום העירבון אינו מידתי ביחס לסכום השנוי במחלוקת; והשלישי, טענתה כי המשיב טרם שילם דבר על חשבון הסכום שנפסק לחובתו.

על פי ההלכה הפסוקה, השיקולים שיש לשקול לצורך מתן פטור מלא או חלקי מהפקדת ערבון הם שניים: מצבו הכלכלי של בעל הדין, האם ידו משגת לעמוד בתשלום העירבון; וסיכוייו של ההליך אותו יזם, להתקבל. התנאים לפטור - מצב כלכלי קשה וסיכויים טובים להצלחת ההליך - הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור [ראו: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 17.10.2007)].

נקודת המוצא היא כי המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב כעולה מתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כאשר הפטור מערבון הוא בבחינת חריג לכלל, והנטל לשכנע בדבר קיום הצדקה לתתו מוטל על מבקש הפטור.

בענייננו, המערערת, שהינה כזכור עורכת דין במקצועה, לא טענה כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר הפקדת העירבון, ודי בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת הנימוק הראשון לבקשתה, שכן התנאי של סיכויים טובים להצלחת ההליך, אינו עומד לבדו, והוא מצטבר לתנאי של העדר יכולת כלכלית. לפיכך, גם אם למערערת סיכויים טובים להצליח בערעור, ואיני נוקטת בעניין זה כל עמדה, הרי שדי בכך שלא הוכיחה העדר יכולת כלכלית, כדי להצדיק דחיית בקשתה.

גם הטענה השנייה, לפיה סכום העירבון אינו מידתי ביחס לסכום השנוי במחלוקת, דינה להידחות. סכום העירבון אינו נגזר בהכרח משווי המחלוקת, אלא משקף את סכום ההוצאות שנפסק בדרך כלל על ידי בית המשפט של ערעור תוך מתן הדעת לעובדה כי מדובר בערעור על פסק דין של בית משפט השלום, ובהתחשב בשיעור ההוצאות שנפסקות דרך כלל במקרה של דחיית ערעורים מסוג הערעור דנן.

לפיכך, שווי המחלוקת, והעובדה שהמערערת בחרה להטריח הן את בית המשפט והן את הצד שכנגד בהליכי ערעור בגין סכום שאינו משמעותי, אינו שיקול המצדיק לבדו את הפחתת סכום העירבון.

יחד עם זאת, אני מוצאת טעם בטענתה השלישית של המערערת שלא נסתרה, ולפיה המשיב לא שילם מאומה על חשבון פסק הדין שנפסק לזכותה. בנסיבות אלו, יוכל המשיב לקזז את ההוצאות מסכום פסק הדין. כפי שנקבע בע"א 1646/98 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ, פ"ד נה(2) 481, 484 (2000):