ע"א 39561-08-15 18 יולי 2016

1.בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופטת אורית ליפשיץ) בת"א 56293-10-12, מיום 2.7.15, ולפיו דחתה את תביעת המערער כנגד המשיבה, עת קבעה כי המערער לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכיח כי המשיבה התחייבה כלפיו בעל פה כי תישא בחיובים הכספיים הנטענים.

2.המערער הגיש תביעה בבית המשפט השלום בבאר-שבע כנגד מר מישל מאיר אזולאי וכנגד המשיבה, על סכום של 72,782 ₪, אותם שילם, לטענתו, בגין חובות של עסק מסוג מסעדה אותה הקים בעיר דימונה, בשותפות עם מר אזולאי, חובות שהצטברו לאחר עזיבתו את העסק ואשר שולמו על ידו לבקשתם של מר אזולאי ושל המשיבה .

ביתר פירוט טען המערער, כי כאשר ביקש לנתק את הקשר העסקי עם מר אזולאי, בחודש יולי 2012, סוכם כי חוזה השכירות יוותר על שמו ואולם מר אזולאי והמשיבה, אשר לטענתו קיבלו על עצמם במשותף את המשך פעילות העסק, התחייבו כי ישלמו לו את כל ההוצאות השוטפות החלות על העסק, עד לתום תקופת השכירות והיא - 10.12.

המדובר בהוצאות הכוללות דמי שכירות, חשמל, ארנונה ומים עבור תקופת החודשים 7.12-10.12, ואשר לטענתו שני הנתבעים – מר מישל אזולאי והמשיבה, ביחד ולחוד, התחייבו כלפיו, בעל פה, כי ישלמו לו את סכומי הכסף להם נדרש.

3.בבית המשפט קמא הודה מר מישל אזולאי, בכתב הגנתו ובתצהיר עדותו, כי אכן התחייב כלפי המערער לשלם לו את סכום החוב ואולם, המשיבה הכחישה כל התחייבות כלפי המערער לתשלום החוב הנטען.

4.בסמוך לאחר הגשת כתב ההגנה והתצהירים עוכבו ההליכים כנגד מר מישל אזולאי בשל צו כינוס נכסים אשר ניתן כנגדו ביום 17.2.14 בתיק פש"ר 33979-02-14.

משכך, נותרה לדיון שאלת חבותה של המשיבה כלפי המערער.

5.לא היה חולק כי המערער נכנס לשותפות עסקית עם מר מישל אזולאי כאשר הוסכם ביניהם כי המערער ישקיע כספים ואילו מר אזולאי ישקיע ידע וניסיון בהקמת מסעדה בדימונה.

לאחר שהתעוררו אצל המערער חשדות לפיהן העסק אינו מתנהל כשורה, הודיע הוא למר מישל אזולאי כי הוא מבטל את הסכם השותפות וכי החל מיום 1.7.12 אין הוא שותף עמו יותר.

לטענת המערער הוא פנה לבעל המושכר לצורך העברת השכירות על שם מר מישל אזולאי והמשיבה ואולם, בעלי הנכס סרבו לכך ומשכך התבקש הוא, לטענתו, על ידי המשיבה ומר אזולאי, שלא לבטל את חוזה השכירות תוך התחייבות מפורשת, בעל פה, של מר מישל אזולאי והמשיבה כלפיו, כי ישלמו לו את כל ההוצאות להם הוא נדרש בגין המשך ניהול העסק לרבות דמי השכירות, חשמל, מים וארנונה, לתקופה שלאחר עזיבתו את השותפות.

כאמור לעיל, על אף שמר מישל אזולאי הודה בהתחייבותו האישית כלפי המערער לשלם התשלומים האמורים, הרי שבסופו של יום עוכבו ההליכים המשפטיים נגדו לאחר שהוכרז כפושט רגל.