ע"א 3900-14 ד' נ' המרכז הרפואי הלל יפה ואח'

השופט י' עמית:

           ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) מיום 13.4.2014, במסגרתו התקבלו חלקית טענותיה של המערערת והמשיבה שכנגד (להלן: המערערת). המערערת עברה ניתוחים להסרת גידול סרטני בבלוטת התריס, במהלכם נפגעו כל בלוטות יותרת בלוטת התריס של המערערת (להלן גם: הבלוטות) ונגרמה לה היפוקלצמיה – ירידה קיצונית ברמת הסידן בדם. בפסק הדין נקבע כי המנתח מטעם המשיב 1 התרשל בכך שלא ביצע השתלה עצמית של אחת הבלוטות ובכך גרם למערערת אבדן של 50% מסיכויי ההחלמה.

רקע עובדתי

1. למען הבהירות, יוצג כבר עתה הרקע הרפואי הנחוץ להבנת המקרה: בלוטת התריס ממוקמת במרכז הצוואר, היא מחולקת לאונה ימנית ואונה שמאלית, ומשני צידיה ממוקמות ארבע בלוטות קטנות. בלוטות אלה מכונות בלוטות יותרת בלוטת התריס, ותפקידן הוא להפריש את ההורמון המווסת את רמת הסידן בדם. די בכך שאחת מן הבלוטות תפעל כסדרה כדי לווסת את רמת הסידן בדם באופן תקין, אך אם נפגעות כל ארבע הבלוטות נגרמת תופעה של היפוקלצמיה.

המערערת, ילידת 1975, עברה ביום 11.6.2002 ניתוח בבית החולים הלל יפה בשל הימצאות גוש החשוד כגידול סרטני בבלוטת התריס שלה (להלן:הניתוח הראשון). הניתוח הראשון בוצע על ידי ד"ר דובקין, שהיה באותה עת רופא מתמחה, ועל-ידי ד"ר ליברנט, כירורגית מומחית בכירה ששימשה כעוזרת הבכירה בניתוח. במהלך הניתוח נכרתה האונה הימנית של בלוטת התריס. בגיליון הניתוח נכתב שזוהה העצב החוזר והופרד מבלוטת התריס אולם לא נכתב דבר בנוגע לזיהוי הבלוטות ושימורן.

מיד לאחר הניתוח חלה ירידה זמנית ברמת הסידן בגופה של המערערת. בנוסף, לאחר הניתוח סבלה המערערת מצרידות ובבדיקה שנעשתה לה נצפה שיתוק של מיתר הקול הימני, עובדה המעידה על כך שהעצב החוזר נפגע במהלך הניתוח הראשון.

2. לאונה הימנית שנכרתה בניתוח הראשון בוצעהבדיקה היסטופתולוגית ונמצא בה גידול ממאיר. כמו כן נמצא בבדיקה כי אחת מן הבלוטות נכרתה יחד עם האונה הימנית. בעקבות זיהויו של הגידול הממאיר, הוחלט שיש צורך בניתוח נוסף לכריתת האונה השמאלית של בלוטת התריס (להלן: הניתוחהשני). ביום 11.7.2002 חתמה המערערת על טופס הסכמה כללי לניתוח, שעל גביו נוספו בכתב יד המילים "בניתוח בלוטת התריס קיים סיכוי פגיעה בעצב של מיתר הקול עם צרידות לאחר מכן". באותו יום נערך רישום מפורט בגיליון הרפואי של המערערת על ידי ד"ר ליברנט ובין היתר פורטו בו תוצאות הבדיקה הפתולוגית, ונרשם כי הוסבר לחולה על סיבוכים אפשריים בניתוח, לרבות אפשרות של פגיעה בבלוטות שתוביל להזדקקות לסידן תחליפי.

הניתוח השני נערך ביום 14.7.2002, ובמסגרתו נכרתה האונה השמאלית, כמתוכנן. הניתוח בוצע על ידי מנהל המחלקה הכירורגית, פרופ' אלפיסי, ועל-פי דרישת המערערת השתתף בניתוח גם ד"ר חייצ'יק, רופא בכיר ממחלקת אף אוזן גרון. בגיליון הניתוח נרשם כי במהלכו זוהה העצב החוזר וכן זוהו שתי בלוטות; כי אחת מהבלוטות נמצאה בסמוך לבלוטת התריס ונוצר הצורך להפרידה באמצעות דיסקציה; וכי הניתוח בוצע תוך שמירה על העצב החוזר ועל הבלוטות. לאחר הניתוח השני חלה ירידה משמעותית ברמת הסידן של המערערת והיא אובחנה כסובלת מהיפוקלצמיה, כתוצאה מפגיעה בכל ארבע הבלוטות.