ע"א 38645-11-15 סואלחי ואח' נ' רשות הפיתוח באמצעות רשות מקרקעי ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת כרמלה האפט) מיום 10.09.2015 (ת"א 24188-06-13), אשר קיבל תביעת פינוי נגד המבקשים והורה על סילוק ידם ממקרקעין ביפו המהווים מקרקעי ציבור (להלן: "המקרקעין"). המבקשים הם בני זוג גרושים אשר מחזיקים בדירת מגורים הסמוכה למקרקעין (להלן: "המקרקעין הגובלים") כדיירים מוגנים. בית המשפט קמא קבע כי המבקשים הם בבחינת פולשים ומסיגי גבול במקרקעין וכי עליהם לסלק ידם מהם לא יאוחר מיום 1.11.2015, תוך סילוק הבנוי והנטוע על ידם. כן נפסקו לטובת המשיבה הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ש"ח.

מכאן הבקשה שלפניי.

לטענת המבקשים, יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

המבקשת 2 אינה מחזיקה במקרקעין משנת 2014 ועל כן ביחס אליה בלבד, הבקשה מתייחסת רק לחיובה בהוצאות משפט.

המבקשים טוענים כי סיכויי ההצלחה בערעור גבוהים שכן קביעותיו של בית המשפט קמא מנוגדות לראיות שהוצגו בפניו.

בכל הנוגע למאזן הנוחות טוענים המבקשים כי החצר שבמקרקעין מהווה חלק בלתי נפרד מדירת המגורים לפחות משנת 1984, מהווה כניסה יחידה לדירת המבקש 1 וקיימת בה מרפסת. לטענתם, המשיבה מעוניינת לפרסם מכרז ולשווק את המקרקעין לכל המרבה במחיר באופן אשר יפגע בזכויות המבקש 1. מנגד, למשיבה לא ייגרם כל נזק שכן הליכי ניהול המכרז אורכים זמן רב, ובמהלכם ככל הנראה כבר ייקבע מועד לשמיעת הערעור. בנוסף, המשיבה יודעת על החזקת המבקש 1 במקרקעין מזה כ-25 שנה כך שלא ייגרם לה נזק מהמתנה להכרעה בערעור.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הערעור הוגש באיחור ועל כן יש לדחותו על הסף. בנוסף, טוענת המשיבה כי המבקשים אינה עומדת בתנאים הנדרשים לצורך עיכוב ביצוע פסק הדין. לטענת המשיבה, המחלוקת נסובה על טענת המבקשים כי המקרקעין משמשים להם כמעבר וכניסה לדירתם ולדידה אין לראות במקרקעין כחלק מהדיירות המוגנת של המבקשים אלא מדובר במקרקעין ציבוריים עליהם השתלטו המבקשים בחוזק יד. כמו כן טוענת המשיבה כי לאורך השנים הייתה קיימת גישה נוספת לדירה מהרחוב המקביל וכי המבקשים עצמם סגרו את דרך הגישה באמצעות הצבת קיר עקב סכסוך משפחתי ועל כן נותרה הכניסה מהמקרקעין ככניסה יחידה לדירתם. לטענת המשיבה, ככל שייהרס הקיר אשר נבנה ותוחזר דלת הכניסה לדירה, לא תהיה מניעה להגיע לדירה כבעבר. כמו כן, המשיבה חולקת על טענת המבקשים כי המקרקעין מהווים חלק בלתי נפרד מדירת המגורים. לטענתה, המבקשים ביצעו שימוש לא מורשה במקרקעין ויצרו דרך גישה עצמאית לדירה וחצר. כמו כן טוענת המשיבה כי מדובר בתיק מורכב מבחינה עובדתית וכי הערכאה הדיונית ביססה את פסק הדין על העדויות והראיות שהובאו בפניה.

ביחס למאזן הנוחות טוענת המשיבה כי אין מדובר בפינוי המבקשים מדירת מגוריהם אלא בסילוק ידם ממקרקעי ציבור בהם עשו שימוש לא מורשה. עוד טוענת המשיבה כי בכוונתה לשווק את המקרקעין לציבור למטרת הקמת שתי יחידות דיור וכי שיווק המקרקעין התעכב עד כה בשל תפיסת המבקשים את המקרקעין. לטענתה, נזקם של המבקשים ככל שיתקבל הערעור הוא בר פיצוי כספי.

לאחר עיון בבקשה ובתשובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

כלל הוא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין. על מבקש העיכוב מוטל הנטל להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים – סיכויי הערעור הם טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 6634/15 טופ במרחבי השרון ייזום בע"מ נ' אורית קפלן (פורסם בנבו, 15.11.2015)). יחסי הגומלין בין שני התנאים הללו הוגדרו בפסיקה כ"מקבילית הכוחות" – ככל שסיכויי הערעור של המבקש נמוכים כך יגבר משקלה של הדרישה בדבר מאזן הנוחות, ולהיפך. עם זאת, בית המשפט מעניק למאזן הנוחות את משקל הבכורה מבין שני התנאים המצטברים בבקשה לעיכוב ביצוע (ע"א 3344/15 ד"ר אלי אשכנזי נ' מיכאל גלי (פורסם בנבו, 15.6.2015)).