ע"א 38487-06-16 מלכה ואח' נ' וקנין ואח'

לפני בקשה לדחייה על הסף של הערעור שכנגד, מחמת איחור בהגשתו.

רקע עובדתי

1. ביום 19.6.16 הגישו המבקשים הודעת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא, בת.א. 41786-12-13, מיום 5.5.16.

2. ביום 7.7.16 הגישו המבקשים בקשה להפחתת הערבון שנקבע כי עליהם להפקיד לשם הבטחת הוצאות המשיבה בערעור, וביום 27.9.16 ניתנה החלטת כב' השופט פורג בדבר הפחתת הערבון.

3. ביום 25.10.16 הגישה המשיבה הודעת ערעור שכנגד.

   טענות הצדדים

4. לטענת המבקשים, הודעת הערעור נשלחה הן למשיבה והן לבאת כוחה בהליכים שהתקיימו בפני בית משפט קמא. באת כוח המשיבה דאז קיבלה את הודעת הערעור כבר ביום 5.7.16, ואילו המשיבה עצמה לא הגיעה לקחת את דבר הדואר הרשום שנשלח אליה ביום 19.6.16. ביום 18.7.16 המציאו המבקשים למשיבה באמצעות שליח את החלטת בית המשפט המעבירה לתגובתה את בקשת המבקשים להפחתת ערבון, אך בעלה סירב לחתום על קבלת הבקשה.

5. המבקשים טוענים, כי המשיבה הגישה את הערעור שכנגד בחלוף 5 חודשים מיום מתן פסק הדין של בית משפט קמא, ובחלוף כמעט 4 חודשים מקבלת כתב הערעור. המדובר באיחור ניכר, החורג מהמועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), ומבלי שהגישה המשיבה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד, ומשכך דין הערעור הינו דחייה על הסף.

6. מנגד, טוענת המשיבה, כי הערעור שכנגד אכן הוגש מספר חדשים לאחר שהומצאה לה הודעת הערעור, כאשר תוך כדי תקופה זו חלה פגרת הקיץ, אך אין בכך כדי לקבוע כי הערעור שכנגד הוגש באיחור, וזאת נוכח לשון תקנה 434 ותקנה 432 לתקנו, אשר מהן ניתן ללמוד כי המועד האחרון להגשת ערעור שכנגד יכול להיות 30 יום ממתן הודעה למשיבה בעניין פטור מלא או חלקי למערערים מהפקדת ערבון.

7. לטענת המשיבה, החלטה בדבר הפחתת הערבון ניתנה ביום 27.9.16, והומצאה לה אך ביום 9.10.16, משכך, ומאחר שהודעת הערעור שכנגד הוגשה ביום 25.10.16, הרי שהוגשה תוך המועד הקבוע בתקנות.