ע"א 38357-11-14 ברוכי נ' גוהר ואח'

זוהי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופטת נסרין עדוי), במסגרת ת"א 16888-11-09 בו נדחתה תביעת המבקש כנגד המשיבים בגין רשלנות מקצועית ביום 24.6.2014.

מן החומר שבפניי לא ברור מתי בדיוק הומצא פסק הדין לידי ב"כ המבקש (טעם שדי בו להביא לדחיית הבקשה). המבקש ידע על קיומו של פסק הדין, לכל המאוחר, ביום 16.7.2014 מועד בו קיים פגישה עם באת כוחו מטעם הסיוע המשפטי, כדי לטול את התיק. באותו יום גם פנה המבקש לאגף לסיוע משפטי לשם הגשת בקשה ליצוג. המבקש רואיין ע"י האגף לסיוע משפטי ביום 23.11.2014 והחלטת האגף לסיוע משפטי שלא להעניק לו יצוג משפטי בשל העדר סיכוי לערעור, התקבלה בידיו ביום 4.1.2015.

בקשה להארכת מועד להגשת הערעור הוגשה רק ביום 18.11.2014.

משחלף המועד להגשת הערעור הקבוע בדין, על המבקש להאריך את המועד להגשת ערעור, להצביע על טעם מיוחד בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

הוראת תקנה זו, המאפשרת הארכת המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור מטעמים מיוחדים שיירשמו, מאזנת בין שתי מגמות: האחת, עיקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים, גם בשים לב לעומס הרב המוטל על בתי המשפט, כמו גם הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן בנוגע לפסק דין בו זכה, והאינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית, וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור; והשנייה, מתן אפשרות להגשת הערעור או בקשת רשות הערעור באיחור מקום שקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת באופן המונע נוקשות יתרה בהפעלת סדרי הדין.

כפי שנקבע לאחרונה בבש"א 2487/14 ביבי נ' ליפר (פורסם בנבו, 14.5.2014), בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים: תחילה, יש לבסס קיומו של טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה, ורק אם נמצא טעם שכזה, יש לעבור לשלב השני בו נבחנים קיומם של שיקולים לדחיית הבקשה חרף קיומו של הטעם המיוחד שנמצא. במסגרת שלב זה, יינתן משקל לאינטרס הצד שכנגד בהסתמכות על סופיות הדיון, ובהקשר זה, יש משמעות לשאלה אם הבקשה להארכת מועד הוגשה במסגרת תקופת הזמן להגשת ההליך המרכזי. שיקול נוסף שייבחן במסגרת זו, הוא שיקולי הערעור.

פנייה לאגף לסיוע משפטי, כל עוד היא נעשית בזריזות ובשקידה הראוייה, מוכרת בפסיקה כטעם מיוחד המצדיק, הארכת מועד להגשת ערעור, וזאת ככל שלא מתקיימים שיקולים נוספים המטים את הכף לעבר דחיית הבקשה, למרות קיומו של טעם מיוחד.

אמנם פנייתו של המבקש לאגף לסיוע משפטי נעשתה רק ביום 16.7.2014 בעוד שפסק הדין הינו מיום 24.6.2014 ואולם, מבחן התוצאה מלמד כי לאגף לסיוע משפטי נדרשו למעלה מחמישה חודשים כדי לבחון את בקשתו של המבקש ולמסור תשובה ולכן לא שוכנעתי שאלו היה המבקש פונה מוקדם יותר, היתה בקשתו מטופלת, לפני חלוף המועד להגשת הערעור. לפיכך, נקודת המוצא בהכרעתי היא שהמבקש הראה טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.

יחד עם זאת, הבקשה להארכת מועד הוגשה רק ביום 18.11.2014 היינו לאחר שפסק הדין הפך לסופי. המבקש כאמור לא מציין בפנינו מתי התקבל פסק הדין בידי באת כוחו, ויש להניח כי פסק הדין התקבל ימים ספורים לאחר הינתנו. מכאן, שהבקשה להארכת מועד, שהוגשה רק ביום 18.11.2014 הוגשה זמן רב לאחר שפסק הדין הפך לחלוט. גם אם נניח שפסק הדין התקבל בידי בא כוחו של המבקש רק ביום 16.7.2014 הרי שהבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של 23 יום. מכאן, שיש ליתן את מלוא המשמעות לכלל סופיות הדיון, לאינטרס של המשיבים שההתדיינות תבוא לקיצה, כמו גם לאינטרס הציבורי לענין היציבות והוודאות המשפטית.