ע"א 37270-12-13 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

א.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת עדי חן-ברק) מיום 04/11/13 בת"א 58652-12-12, לפיו נדחתה תביעת המערערת כנגד המשיבה, למעט תשלום הסכום שנתבע בגין תקופת הזכאות הראשונה בלבד (12 יום), והמערערת חויבה לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 ₪.

ב.ביום 04/10/10 ארעה תאונת דרכים, בה נפגע עובד של המערערת. בגין תאונה זו אושרה לנפגע תקופת אי-כושר בת 88 יום והמערערת, שהינה מעביד מאושר, לפי סעיף 343 לחוק הביטוח הלאומי, שילמה לנפגע את מלוא שכרו בגין תקופת ההיעדרות שאושרה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

ג.הרכב בו נסע הנפגע במועד התאונה נשכר על ידי המערערת (המעבידה) מחברת השכרה. בסעיף 12 לחוזה השכירות נקבע, כי חברת ההשכרה תדאג לביטוח חובה בתוקף, ולפיכך, שילמה חברת ההשכרה למשיבה (מבטחת הרכב בביטוח חובה) את דמי הביטוח. ואולם, סכום הביטוח, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, מגולם בדמי השכירות החודשיים, ששולמו על ידי המערערת לחברת ההשכרה.

ד.בכתב התביעה דורשת המערערת להשיב לה את הסכומים שהיא שילמה לנפגע, כשהיא מתבססת על החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964, כשהיא תוחמת את דרישות ההשבה למגבלות שבחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

ה.המשיבה אינה חולקת על הסכום הנתבע (עיינו: עמ' 1 לפרוט' של בית משפט קמא), אך טוענת, שיש לראות את הרכב המעורב כרכב מעביד ובשירותו, שכן המעביד שילם את דמי השכירות לחברת ההשכרה ועל כן, נשא בעקיפין בעלות דמי הביטוח.

ו.עוד טענה המשיבה, כי הואיל ומדובר במעביד מאושר, יש לראותו כמי שבא בנעלי המוסד לביטוח לאומי, באופן שיש לראות את תביעתו כתביעה המוגשת לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, אך מכיוון שמדובר ברכב מעביד, אין למערערת זכות חזרה כנגד המשיבה, כשם שלמוסד לביטוח לאומי אין, בנסיבות שכאלה, זכות חזרה למעביד.

ז.נטען גם, שאלמלא היה מדובר במעביד מאושר, הרי שלמוסד לביטוח לאומי, שהיה נושא בתשלום כלפי הנפגע בגין תקופת אי הכושר, לא הייתה זכות חזרה למשיבה, שכן מדובר ברכב מעביד, ונימוק זה חל גם אילו היה מקום להגיש את התביעה מכוח חוק ההטבה, וזאת נוכח הסיפא לסעיף 2 לחוק ההטבה.

ח.לא הייתה מחלוקת, כי על המשיבה לשלם למערערת את הסכום שהמערערת שילמה לנפגע בגין 12 הימים הראשונים.

ט.בית משפט קמא, לאחר ששקל את טיעוניהם של הצדדים, קבע, כי הרכב, בו נשא הנפגע בעת התרחשות התאונה, הינו רכב שהועמד לרשותו על ידי המעביד, בין היתר, לצרכי עבודתו, ומדובר ברכב שנשכר על ידי המערערת (המעביד) בעסקת ליסינג תפעולי מחברת השכרה, כשסכום הביטוח מגולם בדמי השכירות החודשיים.