ע"א 3718-09-14 עבד אלחלים נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח',.א. 29353/02/13

רקע והליכים קודמים

המשיבה הפורמלית, מספר 2, הגישה בבית משפט קמא תביעת שיבוב על סך 6,374 ₪ להחזר תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחה בגין תאונה שאירעה ביום 11/01/12 בין רכב של מבוטחה לבין רכב שבבעלות המערער אשר היה נהוג על ידי מר מארון סול (להלן: "מארון").

רכב המערער בוטח במועד התאונה אצל המשיבה 1 (להלן: "המשיבה").

במישור האחריות הוסכם כי התביעה כנגד המערער תתקבל ונותרה לדיון השאלה, האם התקיים כיסוי ביטוחי של המשיבה כלפי המערער במועד התאונה.

השאלה העובדתית שהייתה במחלוקת הייתה האם ידע הנהג מארון, כי רישיונו נשלל קודם למועד התאונה וכי הוא נוהג ללא רישיון תקף.

המערער טען בבית משפט קמא כי מר מארון לא ידע על השלילה ועל כן הפוליסה תקפה.

מנגד טענה המשיבה כי נתקיימה ידיעה של מר מארון על פסילתו מלנהוג ועל כן בעת שנהג והיה מעורב בתאונה, נהג ללא רישיון ולא נתקיים כיסוי ביטוחי על פי תנאי הפוליסה.

בית משפט קמא קבע כי אין מחלוקת שאין די בידיעה קונסטרוקטיבית של הנהג על שלילת רישיונו וכי חבות המבטח תפקע "רק אם הנהג המבוטח היה מודע לפסילה או לפחות נמסר לו גזר הדין בדרך מקובלת" ובעניין זה היפנה לרע"א 2330/12 בעניין עז' המנוח רפאל מנור ז"ל נגד מויאל.

במישור העובדתי פירט בית משפט קמא כי הוצג בפניו אישור מסירה וכי הנהג מר מארון התכחש לאישור המסירה שהוצג בפניו וטען שהוא לא ידע עליו כלל וכלל.

למען ההבהרה אציין כי מדובר באישור מסירה חתום על ידי הגב' לוסי סול שבו צוין כי מכתב משרד הרישוי המודיע לו על שלילת רישיונו הצפויה להתבצע, נמסר לה כמי שגרה עמו בביתו ונראה כי היא בת למעלה מ- 18 שנים.

בית משפט קמא קבע כי די בכך כדי לקבוע שדבר השלילה הובא לידיעתו, זאת בהתבסס על סעיף 57 ג לפקודת הראיות הקובע כי ניתן לבצע המצאה על ידי דיוור של מכתב בדרך המקובלת.

כן הביא בית משפט קמא מתוך ע"פ 2514/92 שהמצאה כדין יוצרת הנחה לכאורה בדבר קיומה של ידיעה על תוכן המסמך, הנחה הניתנת לסתירה, אולם הנטל לסתור אותה מוטל על הטוען כנגד ההמצאה.