ע"א 35766-01-16

בפניי בקשות שונות בערעור שבכותרת.

1. מחיקת תשובת המשיבות לערעור.

יש ממש בטענת המערער, כי בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אין הוראה המתייחסת להגשת תשובה לערעור. עם זאת, משטענות המשיבות נכרכו בערעור שכנגד שהגישו ממילא, ויש בהן כדי להבהיר את עמדתן ביחס לערעור, לא מצאתי בנסיבות הייחודיות של מקרה זה הצדקה מספקת לסעד מרחיק הלכת של מחיקת טענות המשיבות שהועלו בתשובה לערעור. בנסיבות העניין, גם לא ניתן להתרשם כי העלאת הטענות האמורות נטתה ליתן ביד המשיבות יתרון דיוני בלתי הוגן, כחששו של המערער.

2. הפקדת ערבון בערעור שכנגד.

המערערות שכנגד אינן חולקות על כך שככלל על מערער שכנגד לערוב להוצאות המשיב שכנגד. בערעור שכנגד יש משום תוספת לערעור העיקרי. משכך, אין בטיעוני המערערות שכנגד בדבר היקפו המוגבל של הערעור העיקרי כדי לפטור אותן מן החובה לערוב להוצאות המשיב שכנגד במסגרת הערעור שכנגד. צודק גם המשיב שכנגד בטענה, כי לעניין זה לא הונחה תשתית משמעותית ומפורטת העשויה ללמד על אי יכולת להפקיד עירבון. בהתחשב בהיקפו המוגבל של הערעור שכנגד, ובסכום נשוא הערעור שכנגד, נקבע בזה כי המערערות שכנגד יפקידו ערבון בסך של 5,000 ₪. הערבון יופקד עד ליום 9.6.16, ולא – יידחה הערעור שכנגד.

3. מחיקת טענות מהודעת הערעור.

יש ממש בטענות המשיבות, כי ניתן היה לערוך את כתב הערעור באופן תמציתי וממוקד יותר. עם זאת, ככלל, בית משפט אינו נוטה לשים עצמו עורך על של כתבי טענות, וקיימת מידה של גמישות לעניין זה. נתתי דעתי לכך שתוכנם של סעיפים מסוימים בכתב הערעור (51, 73 סיפא) גבולי לעניין החובה שלא לכלול בכתב ערעור טיעון שהוא "מביש". עם זאת, בהינתן חלקם היחסי המוגבל של סעיפים אלה בהודעת הערעור, ובהעדר טיעון מפורט לעניין זה, לא אורה על מחיקת סעיפים אלה.

4. התוצאה היא, כי הבקשות נדחות, למעט לעניין חובת המערערות שכנגד להפקיד ערבון, בהתאם למפורט לעיל.