ע"א 35745-02-16 נעמן נ' מעיינות זיו בע"מ

1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' שדה) מיום 27.12.15, לפיו נדחתה התובענה אותה הגיש המערער כנגד המשיבה.

2.בתובענה עתר המערער לסעד הצהרתי וצו עשה האוסר על המשיבה לנקוט נגדו בהליכי גבייה מנהליים בגין חוב צריכת מים בסך 67,439 ש"ח. בנוסף, עתר להורות למשיבה לחייבו לגבי העתיד על פי תעריף חקלאות.

תחילה הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, ואולם בהחלטתו מיום 26.6.14, הורה בית המשפט להעביר את הדיון לבית משפט השלום בחיפה. בגדר אותה החלטה נקבע כי הטענה בנוגע להקצבת מים לחקלאות מקומה להתברר בפני הגורמים המוסמכים על פי דין ולא במסגרת התובענה ואף לא במסגרת עתירה מנהלית. משכך, נותרה להכרעה סוגיית החוב הצבור.

3.להלן תמצית העובדות הדרושות:

3.1המערער, כך נטען בכתב התובענה, הינו בעליה של חברה אשר בבעלותה עדר בקר המונה כאלף פרטים. לטענת המערער, הוא הועסק כשומר על ידי קיבוץ אדמית (להלן: "הקיבוץ") עד לחודש אוגוסט 2013, ובמהלך עבודתו השקה את עדר הבקר ממקורות המים שבקיבוץ. לדבריו, התיר לו הקיבוץ לעשות כן כחלק משכר עבודתו ועל אף שהעסקתו הסתיימה בחודש אוגוסט 2013, הותר לו להמשיך ולהשתמש במאגרי המים עוד מספר חודשים, עד לסיום עבודות פירוק התשתיות במטעים ומסירת השטחים למינהל מקרקעי ישראל. עוד הוסיף המערער כי בשטח המרעה היו מאגרי מים טבעיים בהם היו מים גם בעונת הקיץ.

3.2מספר חודשים לאחר סיום העסקתו על ידי הקיבוץ, פנה המערער למשיב בבקשה להתקנת נקודת מים. המשיב אכן התקין נקודת מים אליה חיבר המערער צינור המגיע אל תוך הרפת ובה נקראה, לטענת המשיב, צריכה יומית ממוצעת של כ-2.36 מ"ק.

3.3כשלושה חודשים לאחר התקנת מד המים, קיבל המערער חיוב לתשלום בגין צריכת מים לגבי תקופת העבר. משלא סולק החוב, נקט המשיב בהליכי גבייה מנהליים כנגד המערער, ומכאן התובענה שהוגשה על ידו.

4.טענתו העיקרית של המערער בפני בית משפט קמא היתה כי לא צרך מים באמצעות המשיב ולכן אינו חייב למשיב סכום כלשהו.