נפגעת גזזת תבעה את המדינה וזכתה

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט טאהא ערפאת) שניתן ביום 24.10.2013 בת"א 22793-01-12, בתביעה שהגישה המערערת נגד המשיבה בגין הפרת חובת היידוע המוטלת עליה – כלפי מטופלים שנחשפו, במסגרת הטיפול במחלת הגזזת, לקרינה מייננת – בנוגע לסיכונים הכרוכים במתן הטיפול.

כב' סגן הנשיא, השופט בנימין ארבל:

תמצית הרקע העובדתי

1. בתביעתה טענה המערערת כי בילדותה וכחלק מהליך עלייתה לארץ, היא עברה בשלהי שנות ה-50 של המאה הקודמת, בעודה במרוקו, טיפול באמצעות קרינה מייננת נגד מחלת הגזזת.

    

   בבדיקות CT ו- MRI שבוצעו למערערת בראשית 2007, בעקבות נפילתה על מדרגות נעות בקניון, הודגמו במוחה מספר מנינגיומות בגדלים שונים, ובסמוך לאחר מועד הגילוי היא עברה ניתוח דחוף לכריתת המנינגיומה הגדולה מביניהן.

    

2. במסגרת תביעה, אותה הגישה המערערת לבית משפט השלום בנצרת, נטען כי המשיבה הפרה את חובת היידוע המוטלת עליה, משום שלא עדכנה את המערערת בסיכון המוגבר בו היא נתונה, לחלות בסוגים שונים של חוליים, כולל במחלות סרטן שונות בכלל ובמנינגיומה בפרט, כתוצאה מטיפול בקרינה מייננת.

    

   כן טענה המערערת, כי אילו המשיבה הייתה מיידעת אותה באשר לסיכון המוגבר לו היא חשופה כאמור, היא הייתה מבצעת בדיקות הדמיה מבעוד מועד ועורכת מעקב בהתאם. המערערת הוסיפה וטענה, כי עקב הפרת חובת היידוע נגרם איחור בגילוי המנינגיומות שבעקבותיו היא נאלצה לעבור ניתוח דחוף, ומיני אז היא סובלת מתופעות קשות ובהן הפרעות שינה, דיכאון, כאבי ראש, פרכוסים והתקפי רעד ועוד.

    

3. טענתה העיקרית של המשיבה בפני בית משפט קמא הייתה שאין חשיבות רבה בגילוי מוקדם של המנינגיומה שכן מספר ועדות שמונו לצורך בדיקת השלכות הטיפול בהקרנות על המטופלים קבעו שהתקדמות המחלה והטיפול בה אינם משתנים בין אם המחלה התגלתה בשלב מתקדם ובין אם לאו, ואין להפנות מטופלים לביצוע בדיקות הדמיה בטרם הופיעו תסמינים נוירולוגיים רלוונטיים. מאחר ולטענת המשיבה הסיכוי לחלות במנינגיומה מאוד נמוך מחד, וכאשר אין חשיבות רבה בגילוי מוקדם של המנינגיומה מאידך, הרי שאין להטיל על המשיבה חובת יידוע גורפת.