ע"א 33952-06-15

1.זהו ערעור על פסק דינו של כב' השופט אלדד נבו מיום 6.5.15 לפיו חויבו המבקשים לשלם למשיבה סך של 440,182 ₪ בגין גביית יתר.

2.המבקשים הגיש ערעור ועותריןם לעיכוב ביצוע.

3.לאחר שעינתי בבקשה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיענות לבקשה.

4.הנחת המוצא לדיון בבקשת עיכוב ביצוע, הקבועה בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), הינה כי אין בהגשת הערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. דהיינו, הזוכה זכאי ליהנות מפסק הדין בסמוך למועד נתינתו, והוא אינו נדרש להמתין להכרעה בערעור.

עם זאת, תקנה 467 לתקנות קובעת, כי בית המשפט רשאי לעכב ביצועו של פסק דין, כחריג לכלל, אם הוכיח מבקש בבקשה לעיכוב הביצוע קיומם של שני תנאים מצטברים מאזן הנוחות, לא די להוכיח כי לזוכה (המשיב בערעור) לא ייגרם נזק מעיכוב נוסף בביצוע פסק הדין, אלא על המבקש להוכיח כי ככל שפסק הדין יבוצע ללא דיחוי הרי שהוא ייתקל בקושי משמעותי בהשבת המצב לקדמותו.

אלו העקרונות המנחים שלאורם יש לבחון בקשות עיכוב ביצוע, והם חלים בראש ובראשונה על פסקי דין הקובעים חיוב כספי.

5.לנוכח האמור די לבחון את הבקשה ולגלות, כי אין בה כל פירוט ממשי או אסמכתא לעניין החשש שאם יתקבל הערעור - יהיה קושי בהשבת הכספי שישולמו על פי פסק. הנימוק כי מדובר "באישה מבוגרת מאד בשנים" אין די בכך בכלל, כדי להוכיח טענה זו, ובפרט לא לגבי ניצולת שואה התובעת סכומי כסף המגיעים לה, לטענתה.

המערערים יודעים שמדובר בניצולת שואה מבוגרת מאד ומי שמבקש לטעון לגבי החשש שלא תוכל להחזיר כספים, עליו להתכבד ולפרט טענה זו, ואין די בציון היות המשיבה מבוגרת.