ע"א 33780-10-14 מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ נ' מדינת ישראל- רשות המיסים, אגף המכס והמע"מ

זוהי בקשת המשיבה להעברת הערעור הקבוע בפני מותב תלתא לדיון בפני דן יחיד. המשיבה מציינת בבקשתה את סעיף 37(ב)(9) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן – החוק), הקובע כי בית המשפט המחוזי ידון ב"ערעורים על פסקי דין של בתי משפט שלום בדן יחיד בתביעות שסכומן או ששווי נושאן, ביום הגשת התובענה, אינו עולה על 300,000 שקלים חדשים, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין...". המשיבה כמובן מודעת לכך שהתביעה המקורית עמדה על סך של 694,582 ₪. עם זאת, טענה היא, כי בהסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים צומצמה המחלוקת לסך של 61,157 ₪ והוסכם כי יוגש כתב תביעה מתוקן. משכך, אליבא דמשיבה, יש לשנות את המותב שדן בתיק זה לאור הוראת סעיף 37(ב)(9) בחוק.

המערערת התנגדה לבקשה וטעמה עמה. לטענתה, המועד הקובע הוא יום הגשת התביעה המקורית, אשר אין חולק כי שסכומה היה 694,582 ₪. לחלופין טענה, כי אף אם יש להתייחס לשווי התביעה המתוקן כזה אשר קובע את המותב, יש לדון בערעור בשלושה שופטים. זאת משום שבכתב התביעה המתוקן התבקש סעד הצהרתי. סעד זה צופה פני עתיד, טענה, ולא ניתן לאמוד את שוויו, ומשכך, גם שווי התביעה המתוקן עולה על 300,000 ₪.

דין הבקשה להידחות.

בע"א (י-ם) 2488/08 עו"ד אורין נ' כץ (22.1.09) פירש בית משפט זה, בהרכב בראשותו של חברי הנכבד השופט משה רביד, את סעיף 37(ב)(9) בחוק. נקבע שם כי מאחר שתוקפו של תיקון כתב תביעה הינו למפרע, מיום הגשת התביעה המקורית, הרי שיש לקרוא את התיבה "יום הגשת התובענה" בסעיף, ככזו הדנה בתובענה המקורית שהוגשה לרבות התיקונים שבוצעו בה לאחר מכן, ובהם סכום התביעה או שוויה. משמעות האמור, בענייננו, הנה כי הסעד אשר התבקש במסגרת כתב התביעה המתוקן, הוא הסעד אותו יש לבחון לצורך הכרעה בשאלה איזה מספר שופטים ידונו בערעור.

ומן הכלל אל הפרט: בהסכם הפשרה נקבע (בסעיף 9) כי כתב התביעה יתוקן כך שסכום התביעה יעמוד על סך של 61,157 ₪, בגין תוספת עלויות כשרות לערך הטובין לצורך מסי יבוא, כאשר הוסכם עוד ש"...לצדדים יישמרו על כל טענותיהם הן בשאלה המהותית האם עלויות כשרות צריכות להיכלל בערך הטובין לצרכי מסי יבוא, והן בנוגע לשאלה האם התובעת עומדת בתנאי חוק מסים עקיפים בעניין כשרות". בעקבות זאת, המערערת הגישה תביעה מתוקנת למתן סעד הצהרתי, בגדרו ביקשה כי בית המשפט יצהיר "...כי עלויות הכשרות אינן חלק מערך העסקה וכי אין להוסיפן למחיר העסקה", כמו גם שיצהיר "...כי אין בסיס חוקי להטלת המכס ועל כן להצהיר על בטלתו".

מן האמור עולה כי מתן הסעד ההצהרתי בתביעה המתוקנת יכול היה להשפיע לא רק על חיוב העבר של המערערת (על סך של 61,157 ₪), אלא גם על חיובים עתידיים. בית המשפט אינו יכול להעריך את שווים של אלו, ומשכך אינו יכול לקבוע כי שווי התובענה המתוקנת ביום הגשת התובענה היה נמוך מסכום של 300,00 ₪. לכן הערעור יישמע על ידי הרכב של שלושה שופטים, כפי שנקבע.

ניתנה היום, ו' ניסן תשע"ה, 26 מרץ 2015, בהיעדר הצדדים.