ע"א 33672-01-16 טויזר

1.המערער הינו החייב בתיקי הוצאה לפועל, שהזוכה בהם מיוצגת בידי המשיב. בתביעה שהגיש לבית משפט השלום נגד המשיב הוא טען, כי האחרון גבה בלשכת ההוצאה לפועל כספים ביתר, כדי סך 230,814 ₪, ובהם הוא מבקש לחייב את המשיב.

2.בית משפט השלום דחה את התביעה על הסף, כיוון שהמקום לבירור טענותיו של המערער הוא בלשכת ההוצאה לפועל (בטענת "פרעתי"). והנה מסתבר כי המערער אכן פנה לא פעם ללשכת ההוצאה לפועל כשהוא טוען לגביה ביתר, וטענותיו נדחו בזו אחר זו, ומכאן שמתקיים מעשה בית דין החוסם את המערער מלתבוע את המשיב (החלטות לשכת ההוצאה לפועל אושרו על ידי ערכאות הערעור השונות).

3.על פסיקה זו מלין המערער, והוא שב וטוען כי פרע את מלוא חובו לזוכה בתיק ההוצאה לפועל, ואף ביתר. לכך הוא מוסיף את מצבו הרפואי הקשה, ואת הקושי שהוא חווה בשל הליכי הוצאה לפועל הננקטים נגדו.

4.לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובתשובה לה, כמו גם בכלל החומר שבתיק בית משפט השלום, מצאתי לדחות את הערעור, בגדרה של תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בתמצית אומר, כי טענת המערער היא טענה מסוג "פרעתי", ואותה יש לברר בלשכת ההוצאה לפועל. והמערער אכן נקט בהליך זה, ולא פעם אחת הוא עשה כן, טענתו נבחנה ונדחתה (החלטה אחרונה ניתנה ממש לאחרונה, ביום 9.9.2016 בידי הרשם המחוזי אורי אוחיון). קביעות אלה של לשכות ההוצאה לפועל, שמסתבר כי אושרו בערכאות הערעור על כל דרגותיהן, מהוות מעשה בית דין, וגם מטעם זה דינה של תובענת המערער להידחות על הסף. על כל אלה אוסיף, כי מתוך עיון בכתב התביעה לא עולה כל עילה כלפי המשיב אישית. אף אם היתה מוכחת גביה ביתר, הרי שעצם העובדה כי המשיב שימש עורך דינה של הזוכה, אינה מקימה עילה נגדו. אחריותו של עורך דין כלפי הצד שכנגד (המערער) יכולה אכן להתקיים, אך לשם כך צריך התובע להצביע על התנהגות החורגת מסטנדרט התנהגות סביר (ואולי מעבר לכך, כגון מרמה וכד'). את אלה לא עשה המערער, שהרי כל שיש בפיו, טענה כי שילם את מלוא החוב ואף למעלה מכך.

5.משום הטעמים הללו, שנפרשו ביתר הרחבה בפסק הדין של בית משפט השלום ואותם הנני מאמץ, הנני דוחה את הערעור.

המערער ישלם למשיב הוצאות ההליך בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ו, 26 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.