ע"א 33609-01-15 מוסא דרוויש ואח' נ' מדינת ישראל- הממונה על המרשם בישראל

1. ערעור על החלטת הממונה על מרשם המקרקעין בירושלים (עו"ד עליזה קן – להלן הממונה) מיום 29.10.14 אשר דחתה את עררם של המערערים על החלטת המפקח הבכיר על רישום מקרקעין, ירושלים, עו"ד שלמה הייזלר (להלן – המפקח הבכיר) מיום 3.9.13 בה נדחתה בקשת המערערים לרישום ראשון של קרקע בשטח 50.918 דונם בגוש פיסקאלי 2, גוש זמני 30938 במאוקע וער עלואת שרפאת, ירושלים.

הליכים קודמים

2. מדובר בגלגול שלישי של בקשה לרישום ראשון של המקרקעין על שם המערערים.

בקשה ראשונה הוגשה ביום 20.12.04 בשם שני רוכשים על יסוד יפוי כח בלתי חוזר שברשותם. בהחלטה מיום 20.2.05 נדחתה הבקשה על הסף בנימוק כי אישור מס רכוש שצורף לבקשה היה שגוי.

ערר על אותה החלטה נדחה על ידי הממונה, וערעור לבית משפט זה (ע"א 6583/05) נתקבל בהסכמה תוך החזרת הבקשה לדיון מחודש.

3. לאחר שהמציאו המערערים מסמכים נוספים נדחתה הבקשה לרישום ראשון לגופו על ידי המפקחת על רישום מקרקעין, וערר על אותה החלטה לממונה נדחה אף הוא.

המבקשים הגישו ערעור על החלטת הממונה (ע"א 2226/08) וביום 18.5.09 ניתן פסק דינו של כב' השופט א. פרקש הדוחה את הערעור.

בפסק הדין נקבע כי על פי תקנה 40(ב)(2) לתקנות המקרקעין יש לצרף לבקשה נסח מרישום המקרקעין במס רכוש, או אישור ממס רכוש כי המקרקעין אינם רשומים בפנקסים שם. האישורים שהומצאו על ידי המערערים ממיסוי מקרקעין בירושלים ומקמ"ט רישום מקרקעין מהמנהל האזרחי ביו"ש לפיהם לא נמצאו ברישום הממוחשב אצל הראשון ובבדיקת ספרי מס רכוש הערביים של כפר שרפאת אצל השני, רישומים בשם הבעלים הנטען (אבי המערערים 4-2, להלן – המנוח) לא די בהם כדי למלא את דרישת התקנה. "העובדה כי שמו של המנוח נפקד מהרישומים בפנקסי המיסים אינה מעידה כי המקרקעין )הדגשה במקור – ש.ר.) אינם רשומים בפנקסי המיסים, אלא כי שמו של המנוח לא רשום בפנקסים אלה ויתכן כי המקרקעין רשומים על שם בעלים אחר, שהרי מדובר באזור שזכויות המקרקעין בו טרם הוסדרו. ברי, כי ביצוע רישום על שם המנוח לגבי אותם מקרקעין עלול להביא לרישום בעלות כפולה לגבי אותם מקרקעין ולפיכך נדרש האישור המבוקש. המערערים לא המציאו אישור זה, אלא אישורים כי בבדיקה שנערכה בספרי מס רכוש בירושלים ובאיו"ש לא נמצאו נכסים על שם המנוח. בכך, כאמור, אין למלא אחר דרישת התקנה" (עמ' 7-6 לפסק הדין).

אשר לנימוק מרכזי נוסף מכוחו ביקשו המערערים לרשום את המקרקעין – חזקה ועיבוד על פי סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני, נקבע בפסק הדין כי אין בחוות הדעת שהוגשה "מאומה לתקופה בה עובדה הקרקע, מה משכה, מה החלק היחסי שהיה מעובד, שאותו ניתן לחשב על פי תצלומי האויר שהיו בידיו, האם מדובר בקרקע סלעית אם לאו ועוד. כיוון שהמערערים טוענים כי המנוח החזיק בקרקע כ-70 שנה וכן מאשרים שעיבוד החלקה הופסק בשנת 1967, ניתן היה לצפות כי יוגשו וייבחנו תצלומי אויר משנות ה-40 ואילך על מנת להיווכח כי המקרקעין אמנם עובדו ברציפות במהלך תקופת האכשרה הנדרשת ולא להסתפק בתצ"א משנת 1967 בלבד כתצ"א המוקדמת ביותר. בנסיבות אלה, מקובלת עלי מסקנתה של הממונה, כי אין בחוות הדעת המצופה והנדרש לתמיכה בבקשה לרישום ראשון על יסוד סקירתנו לעיל לעניין סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני". על פי פסק הדין גם בתצהירים שהוגשו אין כדי לשנות את התמונה הראייתית לעניין זה.

הבקשה נשוא הערעור