ע"א 33281-02-17 אוקנין ואח' נ' אלפר ואח'

בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד של ביהמ"ש השלום בחיפה שניתן ביום 15.1.17 במסגרת ת"א 11261-07-15 (להלן : "פס"ד").

המשיבים הינם הבעלים של בניין בעיר חיפה ואילו המבקשים הינם דיירים מוגנים של חנות הנמצאת בבניין זה. המשיבים הגישו לביהמ"ש קמא תביעה לפינוי המבקשים ולחיובם בתשלום דמי שכירות. בפס"ד ביהמ"ש קמא קיבל את התביעה , הורה למבקשים לפנות את החנות וגם חייב אותם בתשלום סך 13,443 ₪ בגין דמי שכירות, וגם הוצאות משפט ושכ"ט.

כעת מונחת בפניי בקשת המבקשים שבגדרה עתרו כי אורה על עיכוב ביצוע סעד הפינוי שנקבע בפס"ד. לאחר שעיינתי בבקשה, תגובה, תשובה, פס"ד והודעת הערעור אני סבור כי יש לקבל את הבקשה כפוף להפקדת עירבון. להלן אנמק.

תחילה אזכיר, הכלל הוא שבעל דין אשר זכה במשפט, זכאי לממש את פרי זכייתו ללא דחוי ואין הוא נדרש להמתין להכרעה בערעור (ע"א 3140/15 ישיר אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ נ' מאור משה לב ואחר' [פורסם במאגרים]. עיכוב ביצועו של פסק דין בעקבות הגשת ערעור הוא בבחינת החריג, וביהמ"ש רשאי לחרוג מהכלל בהתקיים שני תנאים מצטברים שנטל הוכחתם מוטל על המבקש: האחד - סיכויי הערעור טובים; והשני – מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו במובן שדחיית הבקשה תגרום לו נזק בלתי הפיך שלא ניתן לתקנו, ככל שהערעור יתקבל (ע"א 3223/15 המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ נ' בועז מוספי [פורסם במאגרים]], תנאים אלה מקיימים ביניהם יחסי גומלין המוכרים כ"מקבילית כוחות", דהיינו ככל שסיכויי הערעור נמוכים יותר יגבר משקלו של התנאי השני בנוגע למאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 952/15 רון מקס נ' לורנס דינר; ע"א 250/16 אריאלה שפירא נ' נתן מוסט, [פורסמו במאגרים)]); עם זאת, ככלל הבכורה תינתן לתנאי בדבר מאזן הנוחות (ע"א 4547/13 מינהל מקרקעי ישראל נ' מפעלי צאן ישראליים בע"מ ; ע"א 1344/13 חברת האחים ישראל בע"מ נ' פרישטה בע"מ [פורסם במאגרים]).

באשר לסיכויי הערעור, אף שנראה לכאורה כי אינם מן הגבוהים ולו מהטעם שחלק מההשגות מופנות כלפי קביעת ביהמ"ש קמא לממצאי עובדה; למרות זאת, אני סבור כי אין לסווג אותם כקלושים או זניחים. העיקר הוא שבמקרה זה מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים באופן חד וברור, דבר שמצדיק קבלת בקשתם.

בעניינם של פסקי דין לפינוי ממקרקעין נקבע כי " הנטייה היא להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע מאחר והחשש הוא שמימוש פסק הדין הינו בלתי-הפיך, דהיינו מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש" (רע"א 5533/06‏ נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ, בסע' 11). יחד עם זאת, בתי המשפט הבחינו בין פינוי נכס מסחרי לבין פינוי דירת מגורים ונפסק כי "כאשר מדובר בנכס מסחרי, הנחת המוצא היא שפינויו אינו בלתי הפיך ומגלם נזק כספי, הניתן לפיצוי ולפיכך אין הצדקה להיענות לבקשת עיכוב הביצוע" ( רע"א 4218/16 מוסטפא גרבוע נ' רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח, בפסק' ט ; ע"א 1612/11 עזבון המנוחה איטה ברנהולף נ' יעקב אוחנה, בסע' 8 ). כן נקבע בהקשר זה, כי עיכוב ביצוע פסק דין שעניינו פינוי נכס עסקי "יינתן במשורה, במקרים חריגים שבהם יקשה עד מאוד לפצות על נזקים העלולים להיגרם, והיד קפוצה יותר מאשר בדירות מגורים, מטבע הדברים " (רע"א 3548/10 פלונית נגד פלונית, בפסקה ו').