ע"א 32856-09-14

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) מיום 15.6.14 בת.א. 28394-09-10 ובת.א. 52712-12-10, בגדרו נדחתה תביעת המערער כלפי המשיבה מחמת התיישנות.

עניינה של המחלוקת שהתבררה בבית משפט קמא קשור לשימוש שעושה המשיבה בחלקה שסומנה באות C בתשריט שהוגש על ידי מינהל מקרקעי ישראל לבית המשפט (להלן – שטח C). מתוך פסק הדין ותעודת עובד הציבור, שאליה צורף התשריט, עולה כי אמם המנוחה של המערער ושל אחיו משה ימין (להלן- המנוחה), הייתה החוכרת של חלקות 61/ב/1, 61/ב/2 ו- 61ב בגוש 30366. חלקות 61/ב/1 ו- 61/ב/2 שסומנו בתשריט כחלקות A ו- B  הועברו בירושה לילדיה: המערער ואחיו, שהעביר את זכותו למשפחת שמעיה (להלן- שמעיה). השטח האחר, שסומן C, מוחכר אף הוא למערער ולשמעיה.

זכויות החכירה בחלקה 61ב', שהיו גם הם בידי המנוחה, נמכרו. המדובר בבית דו משפחתי, שחלקו האחד נמכר למשיבה ולבעלה והחלק האחר למשיבים הפורמאליים. שטח C מוביל לכניסה לבית המשיבה ולבית השני הממוקמים בחלקה 61ב'.

בעקבות מחלוקת שהתעוררה בין השכנים בשנת 1995 נוהל הליך משפטי עד שביום 5.6.95 ניתן בהסכמה פסק דין המתייחס לזכויותיהם של המשיבה ובעלה בשטח C. הוראות פסק הדין היו כי "למבקשים [המשיבה ובעלה] זכות המעבר הגישה והחניה בשטח המסומן ב' והצבוע באדום בתשריט ת/1, וזאת באופן בלתי ניתן לביטול והניתן להעברה על ידי המבקשים ויחד עם זכויותיהם בדירה עצמה" (פסק הדין בה"פ (י"ם) 580/95).

בתביעה שהגיש המערער לבית משפט קמא טען כלפי המשיבה ובעלה, שבינתיים נפטר (וכן כלפי בעל הזכויות בבית הנותר בחלקה 61ב), כי הם השתלטו על שטח C ותפסו בו חזקה ייחודית וזאת בניגוד לפסק הדין שהתיר להם זכות למעבר, גישה וחניה. המשיבה טענה להתיישנות ובית המשפט קיבל את עמדתה ודחה את התביעה כלפיה. יצוין כי התביעה כלפי המשיבים הפורמאליים התקבלה ובמסגרת ערעור על קביעה זו הגיעו הצדדים להסדר.