ע"א 32264-04-15 בוסקילה ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל

1.מונחת לפני בקשה לפטור את המבקשים מהפקדת ערבון בערעור ולחילופין להפחתתו.

2.עסקינן בערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת ל. ביבי-ממן), מיום 08.03.2015 (ת"א 54046-02-13) לפיו נדחתה תביעתם למתן סעד הצהרתי הנוגע להחזקתם בנכס מקרקעין – בית מגורים בנוף ים הרצליה.

עוד ובנוסף הורה בית המשפט על ביטול צו המניעה שניתן על ידו ביום 22.12.2013 המונע את פינויים של המבקשים מהנכס (להלן: "פסק הדין").

3.בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולדחיית ביצוע צו הריסה מנהלי נדחו על ידי בית משפט זה (ראה החלטות כב' השופטת ש. יהודית מיום 27.04.2015 ומיום 29.04.2015).

4.ביום 24.07.2015 עתרו המבקשים לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור על ההחלטה הדוחה בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין וזו נדחתה מהטעם כי "סיכויי הערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נמוכים, בהתחשב בכך שפסק דינו של בית המשפט השלום מבוסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, שבהם נוטה ערכאת הערעור שלא להתערב במקרה הרגיל" (ראה נספח 1 לבקשה - סעיף 15 להחלטת כב' השופטת ד. ברק – ארז מיום 20.05.2015 ברע"א 2983/15) .

המסגרת הנורמטיבית

5.         הוראת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת מערער להפקיד ערבון בערעור ומעגנת את הכלל, אשר לצדו אף נקבע החריג שבתקנה 432(א) לתקנות  (ראה: בש"א 1528/06 יוסף ורנר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי).

6.על תכליתו של הערבון והשיקולים בקביעתו שב ועמד בית המשפט העליון (כב' השופט ג'ובראן) בענין בשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל -