ע"א 32133-10-14

1.מונחת לפני בקשה לפטור את המבקש מהפקדת ערבון בערעור (20,000 ₪).

2.עסקינן בערעור שהגיש המבקש על פסקי הדין והחלטה של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט ע' הדר) מיום 21.05.2015, מיום 13.07.2014 ומיום 14.07.2014 –

בהחלטה מיום 21.05.2014 חוייב המבקש בתשלום שכ"ט ב"כ המשיבה בסך של 5,000 בגין "מחדלו של הנתבע (המבקש בבקשה שבפניי) להעמיד עורך דין זמן סביר לפני הדיון... כדי שיבצע את חקירת התובעת" (להלן: "ההחלטה מיום 21.05.15").

בפסק הדין מיום 13.07.2014 נדחתה התנגדותו של המבקש לביצוע שלושה שיקים בסך כולל של 34,062 ₪, תוך חיובו בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 7,500 ₪ (להלן: "פסק הדין מיום 13.07.14").

בפסק הדין מיום 14.07.2014 חוייב המבקש לשלם למשיבה סך של 5,000 ₪ "צמוד כדין החל מיום 31.5.14" (להלן: "פסק הדין מיום 31.05.14").

המסגרת הנורמטיבית

3.הוראת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת מערער להפקיד ערבון בערעור ומעגנת את הכלל, אשר לצדו אף נקבע החריג שבתקנה 432(א) לתקנות  (ראה: בש"א 1528/06 יוסף ורנר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי).

4.על תכליתו של הערבון והשיקולים בקביעתו שב ועמד לאחרונה בית המשפט העליון (כב' השופט ג'ובראן) בבשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל -  

"הערובה שחובתה נקבעה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות או תקנות סדר הדין האזרחי) נועדה להבטיח את הוצאות המשיב.

ברירת המחדל לסוג הערובה היא הפקדת עירבון (תקנה 428 לתקנות).