פלונית נ' רימון טיולים בע"מ ואח'

לפנינו ערעור על פסק דין שניתן בת"א 45471-11-21, בבית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופט י' ירמיהו), ביום 19.5.2024. בפסק הדין נדחתה תביעת הנזיקין שהגישה המערערת נגד המשיבות בגין אירוע שבו נפלה מגמל ונחבלה במהלך טיול מאורגן במרוקו.

הרקע

המערערת ובן זוגה נסעו לטיול מאורגן במרוקו שהחל ביום 18.8.2019. את הטיול יזמה וארגנה משיבה 1 (להלן: המשיבה). את הטיול הדריך מר שלום בן סלמון, מטעמה של המשיבה. משיבה 2 ביטחה את אחריותה של המשיבה במועדים הרלוונטיים.

ביום 22.8.2019 יצאו משתתפי הטיול לרכיבה על גמלים (זאת לאחר נסיעה בג'יפים). במהלך הרכיבה החל הגמל שעליו ישבה המערערת להתפרע, התנתק מהשיירה, הפיל אותה תוך כדי שהוא דורך עליה. למערערת נגרמו שברים בגב ובכף יד שמאל.

התביעה הוגשה בגין הנזקים שנגרמו למערערת בעקבות האירוע.

טענתה העיקרית של המשיבה היא שהרכיבה על הגמלים לא נעשתה במסגרת הארגון או התכנון שלה, ולא באמצעות מי מטעמה. המשיבה מודה שהיא ארגנה את הטיול שבו השתתפה המערערת, וטוענת כי התקשרה עם מדריך ישראלי מקצועי ואחראי, שהקפיד על בטיחות המשתתפים לאורך הטיול כולו. לטענתה, הרכיבה על הגמלים אורגנה על ידי גורם עצמאי, ספק מקומי, בהתאם לרצון המשתתפים, באופן נפרד מהטיול וללא קשר אליה. לדבריה, אין לה שליטה על הנעשה בזמנם החופשי של המשתתפים בטיול, ובהיעדר שליטה שכזו, היא אינה אחראית על המתרחש בו.

תמצית פסק הדין של בית משפט קמא

המערערת ובעלה יצאו לטיול מאורגן, באחריותה ובארגונה של המשיבה, בהדרכתו של מר שלום בן סלמון, נציג המשיבה. עוד בישראל, עובר ליציאה לטיול, התקיימה פגישת הכנה עם המדריך שבמהלכה הוא הסביר למשתתפים על תכנית הטיול המאורגן. באותו המפגש, הוסבר להם כי ביום החמישי לטיול ישכימו מוקדם בבוקר, ייסעו בג'יפים לכיוון המדבר, ושם ירכבו על גמלים. כמו כן נאמר להם שעל המשתתפים לערוך ביטוח רפואי התואם לאופי הפעילות.

ביום שלפני האירוע, הסביר המדריך על הצפוי לקבוצה ביום שלמחרת. בבוקר יום האירוע התאספו כמעט כל חברי הקבוצה, עלו על ג'יפים וכשהגיעו ליעד הראשון במדבר, פגשו שיירה של כ- 40 גמלים שעליהם אחראים אנשים מקומיים.

כל מטייל עלה על גמל לאחר שקיבל הדרכה כיצד להחזיק בגמל. כל שישה – שבעה גמלים חוברו יחדיו לכדי שש שיירות. המטיילים רכבו על הגמלים עד ליעד, ירדו מהגמל וניתן להם זמן חופשי.

לאחר הפסקה של כשעה וחצי עלו המשתתפים בשנית על הגמלים, לכיוון חזור.

הגמל מהשיירה הראשונה, שעליו רכב בעלה של המערערת, השתחרר מאורחת הגמלים וכתוצאה מכך הגמל שעליו רכבה המערערת השתחרר אף הוא, הפיל את המערערת ארצה והחל להתרומם עם רגליו האחוריות, תוך שהוא חובט במערערת. על פעולה זו חזר הגמל שלוש פעמים, ככל הנראה.

לבסוף, המלווה המקומי שהיה אחראי על שיירת הגמלים השתלט על הגמל והבריח אותו.

מדריך הקבוצה, שרכב גם הוא על גמל, בשיירה אחרת, היה מרוחק ממקום הנפילה. הוא לא ראה את הנפילה. הוא הגיע למקום הנפילה וסייע למערערת להגיע לנקודת הנסיעה.

בית משפט קמא קיבל את גרסת המשיבה וקבע כי הרכיבה לא הייתה חלק מהטיול, אלא פעילות העשרה שמשתתפי הפעילות שילמו עבורה תמורה נפרדת. מדובר בפעילות שלא הייתה תחת אחריות המשיבה, והמשיבה שימשה רק כצינור להעברת הכספים לספק המקומי לצורך העשרת הטיול.

לא התקבלה עדות המערערת שמדריך הטיולים הבהיר לה שפעילות הרכיבה אינה מסוכנת ומטעם זה היא בחרה לרכוב על הגמל. המדריך העיד שכבר בפגישת ההיכרות הוא הבהיר למשתתפי הטיול שעליהם לערוך ביטוח 'אקסטרים' משום שכך חברות הביטוח מגדירות את הפעילות. הוא לא זכר אם נשאל על אופי הפעילות, אך אם היה נשאל, היה משיב שרכיבה על בעל חיים כרוכה בסיכונים.

המשתתפים ברכיבה עשו זאת על דעתם. עם זאת, המשיבה היא שהמליצה על הגורם שיבצע את הפעילות והייתה הגורם המקשר בין חברי הקבוצה ובין מארגני פעילות הרכיבה. לכן מצופה ממנה להמליץ על גורם מקצועי. המשיבה המליצה על גורם המוכר לה מהעבר, שהיה נוהג לספק גמלים לצרכי רכיבה, ושעמו היא עובדת מספר שנים ללא בעיות כלשהן. ההתקשרות עם הגורם החיצוני משחררת את המשיבה מחובתה לבדוק את טיב הגמלים או מאיזה מאהל נאספו, כמו גם מחובתה לדאוג לגורמים מטעמה שיפקחו על הוראות הבטיחות.

נדחו טענות המערערת כי היה על המשיבה לוודא כיצד נאספו הגמלים, לוודא שמדובר בגמלים מבויתים ולהקפיד על הוראות הבטיחות. נקבע שלא הוכח שהתקיימו החריגים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולא הוכחה רשלנות המשיבה בבחירה להתקשר עם הקבלן העצמאי הספציפי.

בשל הקשר העסקי שהיה בעבר בין המשיבה לבין הקבלן העצמאי, נטל הבאת הראיות הראשוני שמוטל על המערערת קל יותר, אולם היא לא עמדה גם בנטל זה. הראיות והטענות שהעלתה המערערת באשר לאופן בחירת הקבלן החיצוני הועלו בצורה אגבית.

אפילו היה הנטל על המשיבה, הוכח כי המשיבה מבצעת התקשרות מסודרת מול סוכן נסיעות חיצוני, אשר מתקשר עם חברת השכרת ג'יפים ובעל גמלים. מדובר בהתקשרות ארוכת שנים ולא נפל פגם מוכח בהתנהלות מי מהגורמים כאמור, עד מועד התאונה. משך ההתקשרות החוזית מצביע על כך שהמשיבה לא התקשרה עם גורם אקראי, אלא עם גורם העוסק בדבר במהלך עיסוקו הרגיל.

המשיבה, כמארגנת ומתכננת הטיול, צריכה לוודא, בין היתר, כי השירותים מסופקים על ידי גורמים מיומנים ומקצועיים; כי הטיול תוכנן באופן שתואם את צרכי המטיילים ויכולותיהם; כי המטיילים מודעים לסיכונים הכרוכים בטיול, וכן עליה לדאוג לצרכי המטיילים לשם הצלחת הטיול.

האירוע קרה באופן פתאומי, ללא כל התראה. אין דרך שבה מדריך הטיולים או המשיבה יכולים היו למנוע את האירוע בזמן אמת, כשם שהאחראי על השיירה שהיה קרוב מאוד לגמל של המערערת לא הצליח למנוע את התאונה.

הוכח שמדריך המשיבה הודיע לחברי הקבוצה עוד במפגש ההיכרות שתהיה להם אפשרות להשתתף בפעילות העשרה הכוללת רכיבה על גמלים ועליהם לערוך ביטוח מיוחד. לא הוכח שמדובר בפעילות שלא התאימה לחברי הקבוצה. הוכח שניתנו הוראות בטיחות בזמן אמת, גם אם מדובר בהנחיות בסיסיות הנוגעות להחזקת המושכות. גם אם המשיבה הייתה אחראית לספק את ציוד הבטיחות ולתת הנחיות בטיחות, לא הופרה חובה כלשהי, המשיבה לא התרשלה בשלב זה, ובכל מקרה אין קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק הפרטני שנגרם.

המערערת עלתה על הגמל ללא קשר לאמירה כלשהי של המדריך, אלא מתוך מחשבה מבעוד מועד כי ברצונה לבצע את הפעילות. הנפילה הייתה בשלב החזרה לנקודת המוצא, לאחר זמן רכיבה לא מבוטל, כשהרוכבים ובהם המערערת, בחרו לעלות על הגמלים בשנית, לאחר שירדו מהם והיו מודעים לטיב הפעילות.

הכלל של הדבר מדבר בעדו לא חל בנסיבות המקרה. כך גם הדין ביחס לדבר מסוכן, שכן המשיבה איננה הבעלים או הממונה על הגמל.

התביעה נדחתה.

טענות המערערת

חובת הזהירות של חברת הטיולים אינה מוטלת בספק. החברה ארגנה והוציאה את הטיול אל הפועל, כולל את הרכיבה על הגמלים שאותה היא הציעה למטיילים כפעילות העשרה. אין סיבה שחובת הזהירות של המשיבה תהיה שונה בין פעילות הכלולה בטיול לבין פעילות העשרה שהיא מציעה ומארגנת. מעשי המדריך הם מעשי החברה.

מהראיות עולה כי סיור הגמלים היה יוזמה של המשיבה. היוזמה הוצגה לפני המשתתפים כבר במפגש המקדים בישראל. על חברת הטיולים היה להכיר את מפעיל הגמלים, לבדוק אותם ואת התאמתם לפעילות, ולא לסמוך בעיניים עצומות על מפעיל הפעילות.

למשתתפי הטיול לא ניתן הסבר על הבטיחות או על הסכנות שבפעילות. בית משפט קמא שגה כאשר קבע שנטל הראיה בעניין זה מוטל על המערערת ולא על המשיבה.

המשיבה לא הגישה את נהלי העבודה למדריכים בחו"ל לרבות אופן שכירת קבלני משנה על ידה. המשיבה לא ערכה תחקיר, לא הגישה את הדיווח על התאונה, והדבר פועל לחובתה.

יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" ו"דבר מסוכן", ולהעביר את נטל ההוכחה אל המשיבה.

המשיבה לא טענה להגנות לפי סעיף 15 לפקודת הנזיקין. הטענה לא נטענה בכתב ההגנה, לא הוכחה והיא עומדת בסתירה לכתב ההגנה שבו הוכחש כל קשר בין חברת הטיולים לבין בעל הגמלים, ונטען שהפעילות הייתה פרטית, ולא קשורה למדריך או למשיבה.

טענות המשיבות

המשיבות תומכות בפסק הדין מטעמיו.

לטענת המשיבות יש הבחנה בפסיקה בין שירותים המהווים חלק אינטגרלי מחבילת התיור לבין פעילויות העשרה נלוות. הרכיבה על גמלים הייתה פעילות העשרה נפרדת שאיננה חלק מתוכנית הטיול המקורית.

האירוע לא התרחש כפי שטענה המערערת. הוא התרחש במהלך סבב הרכיבה השני, לאחר שהמערערת בחרה מרצונה החופשי לרכוב שוב על הגמל. עובדה זו שומטת את הקרקע תחת טענותיה בדבר היעדר אזהרה מתאימה מצד המדריך.

גרסת המערערת רצופת סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין, ופוגעות במהימנותה בנוגע לכלל פרטי האירוע.

הפסיקה בעניין אחריותה של חברת תיירות ישראלית לפעולות של ספקי משנה מקומיים ברורה, וקובעת כי אין להטיל אחריות על חברת התיירות בגין פעולות ספק המשנה ובלבד שהחברה נקטה באמצעי זהירות סבירים בבחירת הספק המקומי. המשיבות מתקשרות באופן מסודר מול סוכן נסיעות חיצוני שמתקשר עם חברת השכרת ג'יפים ובעל גמלים. זוהי התקשרות ארוכת שנים כפי שעולה מחומר הראיות, וכפי שקבע בית משפט קמא לא נפל פגם מוכח בהתנהלות מי מהגורמים.

כל עוד בוצעה התקשרות עם ספק בעל מוניטין וניסיון – אין אחריות למעשי הספק לרבות התנהלות בעלי החיים שבבעלותו.

דיון והכרעה

המשיבה ארגנה את הטיול למרוקו. תכנית הטיול כללה פעילויות שאותן התחייבה המשיבה לספק, ופעילויות העשרה שהציעה המשיבה למשתתפים. אין מחלוקת שפעילות ההעשרה כרוכה בתשלום נוסף.

מבלי לקבוע מסמרות לעניין היקף ותוכן האחריות של חברת טיולים לגבי כל סוג של פעילות המבוצעת במהלך טיול מאורגן, אנו סבורים כי בכל הנוגע לרכיבה על גמלים במקרה זה, על פי העובדות שהתבררו, חלות על המשיבה חובות דומות לאלה שמוטלות עליה ביחס לטיול כולו. מכל מקום, ניסיון המשיבות להתנער באופן מוחלט מכל אחריות לפעילות זו, אינו יכול להתקבל.

המשיבה היא זו שיידעה את המטיילים על האפשרות לרכוב על הגמלים. המדריך – מטעם המשיבה – דיבר על הרכיבה עוד בפגישת ההכנה שנערכה לפני היציאה לטיול, ונתן הנחיות לקראתה. המדריך הוא גם זה שבירר ערב הרכיבה מי מהקבוצה מתכוון להשתתף. הוא הזמין את הגמלים, שילם לבעל הגמלים ויצא עם הקבוצה לסיור. כל זה היה בידיעת המשיבה וכחלק מהפעילות שהיא מציעה למטיילים.

אין זאת אלא, שטענות המשיבות כי "... דבר ההשתתפות בפעילות זו כלל לא הובא לידיעת [המשיבה], לא בטרם ולא לאחר האירוע הנטען" (סעיף 17 לכתב ההגנה), וכי המטיילים כביכול פגשו בדרך מקרה חברה ש"הייתה שם שהציעה את שירותה ברכיבה על גמלים" (סעיף 16 לכתב ההגנה) – אינן עולות בקנה אחד עם המציאות העובדתית, ואף יש בהן, כך נראה לנו, משום היתממות והתחמקות.

הדברים עולים באופן ברור מהעדויות. לעניין זה נפנה, נוסף לעדויות התובעת ובעלה, לעדותו של מר ממן בעמודים 11-10 לפרוטוקול, המלמדת כי המפגש עם הגמלים לא היה אקראי כלל אלא מתוכנן וידוע מראש. כמו כן ראוי להפנות לעדותו של המדריך בן סלמון כי המשיבה ידעה על הכוונה להציע למשתתפים פעילות העשרה של רכיבה על גמלים, וכי פעילות זו נעשית בכל טיול שהוא מקיים באזור (עמ' 89 לפרוטוקול; ועדותו כי הזמנת הגמלים נעשית מבעוד מועד – עמ' 90 לפרוטוקול).

אנו דוחים אפוא את טענת המשיבה שלפיה יש לראות את הרכיבה כפעילות פרטית לגמרי של המטיילים "בזמן החופשי". העובדה שהמשתתפים יכלו לבחור אם לקחת חלק ברכיבה, ושהפעילות הייתה כרוכה בתשלום נוסף, איננה מאיינת את אחריותה של המשיבה, שעה שהמדריך מטעמה – בידיעתה, וכחלק מתכנית ההעשרה המוצעת למשתתפים – ארגן והוציא לפועל את הפעילות. זאת, להבדיל ממצב שבו היו המטיילים מתארגנים באופן עצמאי לפעילות משותפת בזמן החופשי שניתן להם. ודוקו: בית משפט קמא הדגיש כי שיקול הדעת של המטיילים, בכל הנוגע לפעילות ההעשרה של הרכיבה על גמלים, התמצה בהחלטה אם להשתתף אם לאו, "ללא יכולת להשפיע על המשך הדברים" (עמ' 10 לפסק הדין). הנה כי כן: המשיבה לא רשאית להתנער מפעילות ההעשרה המבוצעת כחלק מהטיול המאורגן במרוקו – גם אם חלק זה נתון לבחירה של המשתתפים וכרוך בתשלום נוסף.

האחריות של המשיבה כמארגנת הטיול כולו, וכמארגנת הרכיבה על הגמלים (כפעילות העשרה), איננה אחריות מוחלטת. כאשר המשיבה נעזרת בספק מקומי ובמארגן בשטח, החובה המוטלת עליה היא שלא להתרשל בבחירת אותם גורמים (ראו והשוו לת"א 23432-02-14 פלוני נ' אקו טיולי שטח בע"מ (31.10.2029) (להלן: עניין אקו"). ואמנם, גם בית המשפט קמא הבהיר "שלמרות שפעילות הרכיבה הייתה פעילות העשרה בתמורה נפרדת ששולמה על ידי המטיילים ומעבר לשעות הטיול המקובלות, משהנתבעת היא שהמליצה על הגורם שיבצע את הפעילות, מצופה ממנה להמליץ על גורם מקצועי לבצע פעילות התואמת את צרכי הקבוצה... הנתבעת היא שהמליצה על הגורם הספציפי שיערוך את טיול הג'יפים והרכיבה על הגמלים, והייתה הגורם המקשר בין חברי הקבוצה ומארגני פעילות הרכיבה" (פסקה 18 לפסק הדין).

עוד הדגיש בית המשפט קמא, ואף זאת בצדק, כי חלה חובה על המשיבה להתקשר עם גורם מיומן ומקצועי (פסקה 22 לפסק הדין).

בית משפט קמא שם את הדגש, בצדק, בנסיבות המקרה, בחובתה המקדימה של המשיבה כמארגנת הטיול, לבחור כראוי ולוודא את מקצועיותו, מיומנותו וניסיונו של הספק המקומי, ואת הקפדתו על כללי הבטיחות.

בית משפט קמא הוסיף וקבע כי המשיבה המליצה על "גורם המבצע פעילות אתגרית המוכר לה באופן אישי... גורם המוכר לה מהעבר, שהיה נוהג לספק גמלים לצרכי רכיבה, עמו היא עובדת מספר שנים ללא בעיות כלשהן" (פסקאות 18 ו-22 לפסק הדין), אלא שלא מצאנו עיגון ראייתי מספק לקביעתו זו. כאן המקום לציין, כי עיקר הדיון שלפנינו הוקדש לניסיונות חוזרים ונשנים לברר את הביסוס העובדתי לקביעה זו של בית משפט קמא, ואף ניתנה הפסקה על מנת לאפשר לבאי כוח המשיבות להציג לנו תימוכין לכך. דא עקא, שתשובה המניחה את הדעת לא קיבלנו, ולמעשה באי כוח המשיבות שבו ואחזו בעמדה המשפטית המאיינת כל אחריות של המשיבה לעצם הפעילות.

חשוב לציין כי ערים אנו לכך שלעיתים עשויה חברת הטיולים לצאת ידי חובתה בכך שהיא בוחרת בקפידה ספק מקומי, אשר בתורו מעמיד לרשות הקבוצה נותני שירותים שונים (ספקי משנה). אלא שאין באמור משום מרשם ל'עצימת עיניים' מצד חברת הטיולים. כך למשל, מצופה כי חברת הטיולים תבהיר לספק המקומי מהן אמות המידה שלפיהן עליו לבחור את ספקי המשנה, תפעיל פיקוח מתאים וכיוצא באלה. בענייננו, אף לא הוצגה תשתית של ממש לגבי הזהות, המוניטין והניסיון של בעל הג'יפים (לא כל שכן לגבי הזהות, המוניטין והניסיון של בעל הגמלים – שהמשיבה, לפי דבריו של העד מטעמה, כלל אינה יודעת מי הוא).

ודוקו: קו ההגנה שהמשיבות בחרו בו, השולל ידיעה ואחריות לגבי פעילות ההעשרה הנדונה, בא לידי ביטוי לא רק בכתב ההגנה כי אם גם בעדויות.

מר שמעון אמיר, מנהל מחלקת מרוקו אצל המשיבה, העיד שהרכיבה על גמלים היא עניין של הקבוצה עם המדריך (עמ' 66 לפרוטוקול). לדבריו, לחברה יש שליטה על סיור הגמלים רק כאשר הקבוצה מזמינה מראש סיור כזה. לעומת זאת כאשר מדובר בפעילות העשרה, אין לו שליטה על הרכיבה (עמ' 74 לפרוטוקול). הוא הסכים שהוא אינו יודע האם הגמלים שייכים לאותו בדואי או שהוא אוסף אותם מכל מיני מאהלים (עמ' 74 ש' 11-10 לפרוטוקול). אם זו הייתה קבוצה סגורה, הוא היה מוודא שמדובר ב"גמלים טובים" (עמ' 74 לפרוטוקול).

לשאלה האם המשיבה מנחה את המדריך לבדוק את הגמלים ואת מידת מסוכנותם, השיב מר אמיר שאם זו קבוצה סגורה שמזמינה סיור גמלים, הוא מנחה את המדריך. אם זו קבוצה פתוחה, כמו זו שבה השתתפה המערערת, הוא אינו צריך להדריך ואינו צריך לעשות דבר (עמ' 78 לפרוטוקול).

המדריך העיד שהוא דיבר עם בעל הגיפים, שדיבר עם בעל הגמלים שיכין מספר נדרש של גמלים (עמ' 88 לפרוטוקול). הוא לא ידע האם הגמלים שייכים לאותו אדם או שאוספים אותם. מתשובתו עלה שהוא לא בדק אם מדובר בגמלים הרגילים או בגמלים חדשים, ומה מידת המסוכנות שלהם. הוא השווה את הצורך בבדיקה זו לצורך בבדיקת המלצרית במסעדה שאליה הוא נכנס (עמ' 90 לפרוטוקול).

עולה מן האמור כי בית משפט קמא היה מוכן לקבל את טענת המערערת שעל המשיבה מוטלת אחריות כמי שהמליצה על הגורם שיבצע את פעילות הגמלים, ובדין קבע כך. אולם אנו סבורים שלא נמצא בסיס מספק לקביעה שהמשיבה המליצה על גורם המוכר לה מהעבר, שהיה נוהג לספק גמלים לצרכי רכיבה ושעמו היא עובדת מספר שנים ללא בעיות כלשהן. אנו סבורים כי לנוכח גרסת המשיבה עצמה, לא ניתן לייחס לה נקיטת אמצעי זהירות על מנת לוודא שהפעילות מבוצעת על ידי גורם מיומן ומתאים לביצועה, בשים לב לאופייה ולמאפייני המשתתפים בה. כאמור, המשיבה העידה שהיא לא הייתה מעורבת בבחירת הספק בטיול הנוכחי, להבדיל מטיולים שבהם סיור הגמלים הוא חלק מהטיול (ראו למשל עמ' 72-71 לפרוטוקול). גם המדריך לא העיד על בדיקה או על בירור שערך. הוא רק פנה אל בעל הג'יפים וביקש שיארגן גמלים לרכיבה. בכך לא סגי.

נחזור ונבהיר כי המשיבה אינה אחראית לכל אירוע שמתרחש במהלך פעילות המבוצעת באמצעות נותני שירות מקומיים, ובלבד שהיא מקיימת את חובתה המקדמית בכל הנוגע לזהותם של הספקים ולבחירתם. טעם הדבר הוא, שבחירה זהירה זו קשורה בקשר הדוק לבטיחות הטיול ולצמצום החשש מפני אירועים שליליים הנובעים מחוסר מקצועיות, חוסר מיומנות וחוסר הקפדה של הבטיחות מצדו של ספק המשנה. כך למשל, בעניין אקו הנ"ל, מצא בית המשפט כי התקיים תהליך סדור ומושכל של בחירת המפעיל המקומי, ובין היתר, צוין כי מארגנת הטיול בחרה במפעילות מקומיות "בחירה מושכלת, אחראית וסבירה, שהתבססה על שני עשורים של עבודה משותפת. במהלך אותן שנים הדגימו [המפעילות המקומיות] עבודה איכותית ואחראית, ובכלל זה ידע ויכולת בחירה בנותני שירותים מקומיים ברמה גבוהה" (פסקה 24 לפסק הדין).

דבר מכל אלה לא נטען ובוודאי לא הוכח בענייננו. ועוד נעיר בעניין זה, כי לא נעלמה מעינינו הסתמכותו של בית משפט קמא על דברים שאמר מר ממן, המשתתף הנוסף בטיול (עמ' 12 לפסק הדין, עמ' 10 לפרוטוקול). אולם ברי כי אין בעדות זו כדי למלא את החסר בגרסת המשיבה וללמד על "בחירה מושכלת, אחראית וסבירה", בהיעדר תשתית עובדתית וראייתית רלוונטית מצידה.

לעניין הקשר הסיבתי: האירוע הנדון, לפי העובדות הידועות לגביו, אינו נובע מסיכון טבעי גרידא הגלום ברכיבה על גמל, שהרי הסיבה לתאונה היא השתחררות של הגמלים מן השיירה, והתפרעות שבאה בעקבות זאת. אירוע זה מעצם טיבו נקשר לכאורה לחוסר זהירות או לחוסר הקפדה של הספק המקומי בקשירת הגמלים ובהובלתם בדרך בטוחה. בנסיבות אלה, ומשעה שהמשיבה התנערה מכל קשר ומכל מעורבות בכל הנוגע לבחירת מבצע הפעילות, וממילא לא טענה ולא הוכיחה שהבחירה הייתה מושכלת ושהופעל שיקול דעת כלשהו בהקשר זה, סבורים אנו כי הוכחו ברמת ההסתברות הנדרשת הן יסוד ההתרשלות הן יסוד הקשר הסיבתי לנזק.

אנו קובעים, אפוא, שעל המשיבות לפצות את המערערת על הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה.

התיק יוחזר לבית משפט קמא על מנת לדון בגובה הפיצוי המגיע למערערת.

המשיבות ישלמו למערערת הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

הערובה שהפקידה המערערת תוחזר לה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א אדר תשפ"ה, 11 מרץ 2025, בהיעדר הצדדים.