ע"א 30838-02-16 גדיש נ' נג'ר ואח'

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין.

1.המבקש הגיש לבית משפט השלום בבית שאן תובענה בדרך של המרצת פתיחה נגד המשיב ונגד נתבעים נוספים, בגדרה הוא ביקש מבית המשפט קמא ליתן פסק דין הצהרתי הקובע, כי השיקים נשוא התובענה בוטלו על ידו כדין, וכי הוא פטור מכל חיוב הקשור לשיקים אלה. בכתב התביעה נטען, כי המבקש מסר את השיקים לאלון נג'ר וחיים אלוני במסגרת הסכם שנכרת ביניהם, כי נג'ר ואלוני לא קיימו את התחייבויותיהם על פי ההסכם ואף על פי כן, הם העבירו את השיקים למשיב ולצדדי ג' נוספים, אשר היו מודעים לפגם שנפל בהם ולעובדה כי הם בוטלו על ידו קודם לסיחורם.

2.בית המשפט קמא דחה את התביעה וחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 7,000 ₪.

3.המבקש הגיש ערעור על פסק הדין במסגרתו הגיש את הבקשה דנן לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתו, סיכוייו לזכות בערעור טובים הם. לשיטתו, בית המשפט קמא דחה את גרסתו באשר לנסיבות מסירת השיקים ולכפייה שהופעלה עליו תוך התעלמות מחומר הראיות שבתיק, לרבות מהסתירות הרבות שנפלו בגרסאות המשיב. עוד נטען, כי המשיב "הגניב" ראיות לתיק בדרך של צירופם לסיכומיו, דבר שהשפיע על בית המשפט קמא במתן פסק דינו.

לעניין הנזק הבלתי הפיך טען המבקש, כי משמעות פסק הדין, שהוא ייאלץ לשלם שיקים בסכום העולה על 100,000 ₪, דבר העלול למוטט אותו כלכלית. עוד נטען, כי מעיון במסמכי רשם המשכונות עולה, כי למשיב אין נכסים דבר המביא בהכרח להעדר יכולת להחזיר את התשלום אם וכאשר יבוצע. נטען עוד, כי המבקש ערך חקירה אודות מצבו של המשיב שממנה עלה, כי אין לו כל נכס משמעותי.

4.המשיב התנגד לבקשה. לטענתו, פסק דינו של בית המשפט קמא מנומק היטב ויש בו התייחסות לטענות המבקש אחת לאחת. מדובר בערעור המופנה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא. הלכה פסוקה היא שלא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה של הערכאה הדיונית והיא תעשה כן רק במקרים חריגים ונדירים, שמקרה זה אינו נמנה עליהם. לעניין הנזק הבלתי הפיך טען המשיב, כי טענות המבקש נטענו באופן סתמי וכללי למדי ומבלי שגובו באסמכתאות כלשהן. הוא הוסיף, כי למעשה חוזר המבקש על אותן טענות שהעלה במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע שהגיש לבית המשפט קמא ושנדחו בהחלטה שנתן בית המשפט קמא ביום 2.2.2016.

5.דין הבקשה להידחות.

ראשית אציין, כי משהוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לבית המשפט קמא בטרם הוגש ערעור ובית המשפט קמא דחה את הבקשה, אין המבקש רשאי להגיש את בקשתו מחדש לערכאת הערעור ותרופתו היא בהגשת בקשת רשות ערעור על אותה החלטה (ראו בענייו זה ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נגד נור מסארוה). מאחר שהמבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט קמא ובית המשפט קמא דחה את הבקשה, דין בקשה זו להידחות, שכן תרופתו של המבקש הייתה בהגשת בקשת רשות ערעור על אותה החלטה.

6.גם לגוף הדברים, דין הבקשה להידחות. הכלל הוא שבעל דין שזכה במשפט זכאי ליהנות מפירות זכייתו ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי להצדיק כשלעצמה עיכוב ביצועו. כלל זה חל ביתר שאת מקום שמדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי שהינו הפיך על דרך ההשבה. כאשר החיוב הכספי מקורו בהוצאות משפט ושכ"ט שנפסקו לטובת בעל הדין שזכה במשפט, כבמקרה דנן, יטה בית המשפט עוד פחות לעכב את ביצועו.